ירמיהו פרק טו, כ

וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא-יוּכְלוּ לָךְ כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם ה'. וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים.

נקודה למחשבה:
זכותך לקבל עזרה!
זכותך לבקש ישועה!
וידועה האימרה שתשועת השם – כהרך עין תגיע, כי באמת הוא איתך תמיד, ומצפה לבקשתך…

ואם בליבך אתה באמת מגיע ממקום של בקשה ולא דרישה,
ממקום של בן לאביו ולא כשניים שווים,
ממקום של עבד ממלכו ולא ממקום של "הוא חייב לי"

בקשתך הטובה מקבלת מייד חן נוסף!

העצה:
לפעמים הגבול נראה דק,
ההשלכות של בחירתנו הקטנה לכאן או לכאן לא תמיד ניכרת לעין.
אבל נפלאה התערבות הצופה בחיזוק קבלת הטוב!

ואם אתה מהפועלים לחזק את המידות של הכפופים לך מאחרי הקלעים – זה אפילו מרשים עוד יותר!

« הפוסט הקודם 
הפוסט הבא  »