ליקוטי הלכות הלכות ראש חודש, הלכה ה, אות ג

הַיְנוּ כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תְּפִלּוֹת, יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וְהִיא טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינָה אַחַת עִם הַתּוֹרָה מַמָּשׁ. וְגַם הִיא גָּבֹהַּ מֵהַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל צְרָכָיו, דְּהַיְנוּ פַּרְנָסָה וּבָנִים וְחַיִּים וּרְפוּאָה וְכוּ'. וְזֹאת הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת חַיֵּי שָׁעָה. וְהִיא לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וּטְפֵלָה לְהַתּוֹרָה… אֵין לַה' יִתְבָּרַךְ נַחַת מִתְּפִלָּה כָּזֹאת שֶׁהִיא לְצָרְכֵי הַגּוּף כִּי אִם כְּשֶׁזֶּה הַמִּתְפַּלֵּל מִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנָא וְכָל כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו בֶּאֱמֶת. וְאִם כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת בִּשְׁבִיל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ נַחַת רוּחַ מִתְּפִלָּה כָּזֹאת

נקודה למחשבה:
ללא החסרון לא הינו יודעים לבקש אבל עלינו לבחור מהו חסרון אמיתי.
בקשה לפרנסה היא יקרה וחשובה…אם בכוונתך להצליח להפריש יותר צדקות.
לבקש אוטו גדול יותר היא מצויינת…אם אתה חושב שתוכל להסיע תלמידי חכמים וחברים שנמצאים במצוקה ואין להם רכב.
לבקש לקבל שכל גבוה יותר זה טוב…אם רצונך ללמוד על מנת ללמד וכן הלאה

העצה:
עוד פעם ועוד פעם אנו נופלים על אותן תקלות כנאמר אותה גברת בשינוי אדרת, ולפעמים מייאשת המחשבה להתחיל מחדש, אבל אם תזעק (בפיך או פשוט בלב) ותצפה לשינוי… תראה שהוא בוא יבוא, העיקר לא להרפות מהציפייה.

ואם הבעל/אישה/ילד/הורה שוב לא עושה את רצונך… הדגם לו שוב מעשה שעושה לו טוב… ואמור לו שאתה אוהב לעשות לו טוב… ואולי בפעם הזו יכמרו רחמיו עליך ותזכה לשינוי לטובתך.