ליקוטי הלכות הלכות שבועות, הלכה א, אות ב

שֶׁהֶחָכָם הַנַּ"ל מְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת טוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ הָרְצוֹנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד
וְגַם מְלַקֵּט הַנְּפָשׁוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים…

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין וּמְנִיפִין וּמְרִימִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים
שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָרַת נֶפֶשׁ,
וְעַל-כֵּן הוּא הַתְחָלָה וַהֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי קַבָּלַת הַתּוֹרָה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל

נקודה למחשבה:
אפילו הטוב ביותר, בין ספירה לספירה – שותק.
אפילו לטוב ביותר יש רגעים בהם אינו המוצלח מכולם.

אבל ההולכים בקבוצה הם בעלי בחירה, יכולים לעזור לחברם שנפל או להשאירו על הריצפה עד שיקום לבד.

דע שעם ישראל – יחידה אחת הוא! אשריך עצום אם אתה בוחר להתגייס למען חברך!
כל פעם שאתה מגייס כוחות מעצמך – זה המראה את עוצמתך!

העצה:
ההולך קדימה תוך מבט בריצפה עלול להיתקל במכשול שמונח לפניו,
אך המביט למרחוק יכול להימנע מנפילות שכן מתכנן מראש את צעדיו.

אתה יכול לחפש את חברך בקטנות – ודרככם המשותפת תהיה קצרה,
או להחליט להציב את השלום בבית כמטרה ואז גם הנפילות הקטנות לא יהוו מכשלה!