מלאכי פרק ג

יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.*
*כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ

נקודה למחשבה:
לכל דרך יש מטרה,
לכל הליכה יש סיבה.

אשרי ההולך בדרך שיודע האם רוצה להיות בצד הצדיק או של הרשע.
מלמדים אותנו הצדיקים שכל יהודי הוא יהלום עצום ואין שני לו…

אם אתה רואה את סביבתך זורחת ופורחת דע שאולי זה בזכות בחירתך בלהוציא עליהם את הטוב שבך!

העצה:
לעולם "להחזיר לשני" לא יועיל לך באמת, גם אם יגרום סיפוק רגעי.

אך העושה טוב לחברו … זוכה להרגשה נפלאה ויותר מזה לחבר להבא.

« הפוסט הקודם 
הפוסט הבא  »