מסכת אבות פרק ו, משנה ד

כך היא דרכה של תורה:
פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל.
אם אתה עשה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

נקודה למחשבה:
בכל יום מחפשים להראות לך כמה אוהבים אותך, כמה גאים בכל פעולה טובה שתעשה, הורידו לנו החכמים דעת עצומה של רחמים!

אומר הקב"ה: ברור לי שאתם לא מבינים מה עובר עליכם ואינכם רואים את הקשר בין תפילותכם ובין מה שאתם מקבלים ולכן אני שולח לכם מתנה שתראו למען תרגיע את השכל והשגיונות שהיצר נוטע בתוככם.

פעם אחת תוותרו… ואני סולח לכם על כל… כן, על כל הפשעים! (לא שגגה, לא רק אלה שבטעות… אלא על כל הפשעים ממש!).

אז נכון שאפשר לנסות להתקדש ולהיות קדוש מעונה, אבל לא זו מטרת אבינו שאוהב אותנו ורוצה לזכות אותנו במקום שלנו. עכשיו תחייך למרות הביזיון, עכשיו תפרגן למרות שקודם היו נגדך… ובזה צעדת אלפים של קילומטרים בקדושה!

העצה:
עוד פעם ועוד פעם אנו נופלים על אותן תקלות כנאמר אותה גברת בשינוי אדרת, ולפעמים מייאשת המחשבה להתחיל מחדש, אבל אם תזעק (בפיך או פשוט בלב) ותצפה לשינוי… תראה שהוא בוא יבוא, העיקר לא להרפות מהציפייה.

ואם הבעל/אישה/ילד/הורה שוב לא עושה את רצונך… הדגם לו שוב מעשה שעושה לו טוב… ואמור לו שאתה אוהב לעשות לו טוב… ואולי בפעם הזו יכמרו רחמיו עליך ותזכה לשינוי לטובתך.

« הפוסט הקודם 
הפוסט הבא  »