תומר דבורה פרק א, ד

רָאוּי לָאָדָם לִהְיוֹת חָפֵץ בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חִבֵרוֹ, וְעֵינוֹ טוֹבָה עַל טוֹבַת חֲבֵרוֹ, וְכְבוֹדוֹ יִהְיֶה חָבִיב עָלָיו כְּשֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא – הוּא מַמָּשׁ. ומִטַּעם זֶה נִצְטַוִּינוּ [ויקרא י"ט, י"ח] "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְרָאוּי שֶׁיִּרְצֶה בְּכַשְׁרוּת חֲבֵרוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּגְנוּתוֹ כְּלָל וְלֹא יִרְצֶה בּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה בִּגְנוּתוֹ וְלֹא בְּצַעֲרֵנוּ, מִטַּעַם הַקֻּרְבָה

נקודה למחשבה:
*אדם ברחוב* – ידבר איתך לפי העיניים שלו.
*המכר* – ידבר איתך מהיכן היה רוצה שתהיה.
*המראה שעל הקיר* – אמנם משקפת את המציאות במדוייקת אך חסרה את החזון קדימה.

*חבר* רואה את הקיים בך היום, ויותר מזה רואה את הפוטנציאל העתידי שבך.
ואם אתה מאלו שמפרגנים להצלחת חברך – זה מראה את הגדולה של מידותך!

העצה:
אין האם חי כנזיר מבודד מסביבתו,
למען לשקף לו את הנכון והטוב שבחייו.

אם אתה רואה סביבך אנשים שמכוונים אותך לטובתך קדימה – אשריך!
אם אתה אוהב לעזור לאחרים לראות את הטוב שבהם שיוביל אותם קדימה – אשריך גדול!

« הפוסט הקודם 
הפוסט הבא  »