תומר דבורה פרק א, ה

הקב"ה… אִם כֵּן לָמָּה רִחֵם, בִּשְׁבִיל מִדָּה זוֹ שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ…*
*עִם הֱיוֹת שֶׁעֲדַיִן הַחֵטְא קַיָּם, אֵינוֹ מַעֲנִישׁ, אֶלָּא מְצַפֶּה וּמְרַחֵם אוּלַי יָשׁוּבוּ,*
*וְהַיְנוּ [תהילים ק"ג, ט'] "לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר", אֶלָּא הַקָּבָּ"ה מִתְנַהֵג בְּרַכּוּת וּבְקָשׁוֹת, הַכֹּל לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל.

נקודה למחשבה:
הכי קל לערוף ראשים… ולא פעם בביקורת נוקבת זה מה שאנו עושים.

אבל בורא עולם אוהב אותך כל כך שגם אם כל חייך עשית נגד המצוות … עכשיו זה זמן טוב להתחיל להנות מהטוב שאתה עושה … עכשיו זה הזמן לומר לו תודה וסליחה

ודע שדיבור של תשובה יקר וחשוב בכל עת!
ואם אהבה מציפה את ליבך על הטוב שיש לך… על אחת כמה וכמה יהיה דיבורך מבורך.

העצה:
בחיים אנו רגילים לקבל תוכחות כאשר שמים לב לפועלנו,
לכן אנו חושבים שביקורת היא התייחסות רצויה.

אבל אשריך בכל פעם שהפגנת את הטוב שראית שעשה חברך!
אשריך גדול כשראית את הזכות שיש לך בחייך!

« הפוסט הקודם