תומר דבורה פרק א, ו (רבי משה קורדוריבו)

הֲלֹא פֶּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ… שֶׁיֵּשׁ בְּהֵיכָל יָדוּעַ מַלְאָכִים מְמֻנִּים לְקַבֵּל גְּמִילוּת חֲסָדִים שׁאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עַל יִשְׂרָאֵל, מִיָּד אוֹתָם הַמַּלְאכִים מַרְאִים הַחֶסֶד הַהוּא וְהַקָּבָּ"ה מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּחֶסֶד.

נקודה למחשבה:
השלב החשוב ביותר שנעשה לפני המעשה הוא הכוונה, כי את הסיבות נמצא בהתאם לאותה מחשבה ראשונה.

השם חפץ חסד הוא, יודע ומודע לכל מה שעובר עליך, יודע את כמות המסיתים שבכל רגע מתנפלים עליך ….

דייקא הוא שומר לך ועבורך את המלאכים שמהללים כל דקה שאתה מצליח להישאר על הרגליים …
בדיוק "בזכות חוסר הכוחות" במתקפה שעברת לפני רגע.

העצה:
לכיוון שתסתכל – תראה,
ההרגשה שתביא עימך – תשפיע.

אבל בכל פעם שהרגשת שמחה למרות כל התנאים המקדימים…
זה סימן שהטוב הטהור כל כך עצום שהוא פשוט יצא בלי שליטה… אשריך!!

« הפוסט הקודם