תומר דבורה פרק א, מידה ח

כִּי הִנֵּה הַמִּצְווֹת הִיא כְפֹרַחַת עָלָתָה נִצָּהּ וּבוֹקֵעַ וְעוֹלֶה עַד אֵין תַּכְלִית לִכְנֹס לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ

נקודה למחשבה:
כמה מזל יש לנו שאנו בדור זה, אמנם רבים המסיתים כמו ים, אבל דווקא בעולם כזה כאשר אתה בניגוד לכל הגיון מצליח לתפוס תורה/תפילה/מעשה טוב זה כל כך מיוחד שאין לשער ולתאר כלל!

ופה מציין הצדיק שכל מצווה שוברת כל מחיצות עד שמגיעה עד לקדוש ברוך הוא! והיא ללא ספק מעלה את עוצם תפארתך בעיניו יתברך!

אז אתה שקורא כעת חיזוק ומחפש להרגיש שמח בפועלך הטוב הבט למעלה וראה את המצווה של עיתים לתורה שלך מתרוממת מעלה בזה הרגע.

העצה:
להרגיש טוב ורצוי בעיני האחרים זה טבעי ובסדר, כל עוד לא נעשה שטויות להשגת מטרה זו.

כאשר מגיע אליך יקיריך עם "שטות" טובה ומתפאר בה… אל תזלזל, ואל תציב מייד יעד רחוק יותר להגדרת הצלחה, אלא ספק לו את האהבה אליה הוא משווע ממך… ואם מחייך אליו תוך כדי… בכלל מגיע לך יישר כוח גדול!

« הפוסט הקודם 
הפוסט הבא  »