פוליטיקאי אחד נפטר לבית עולמו ועולה לבית דין של מעלה.
מייד נשקלים מעשיו זה מול זה, כפות המאזניים מתנדנדות פעם לכאן ופעם לכאן
ולבסוף נעצרות כאשר הן מאוזנות לחלוטין.
תדהמה אוחזת בקהל – מעולם לא קרה דבר שכזה!
לאחר התייעצות קדחתנית, פונה אב בית הדין אל הפוליטיקאי ואומר לו:
“אתה תבחר: גן עדן, או גיהנום רח”ל?”
הפוליטיקאי חוכך בדעתו ואז אומר:
“לפני שאחליט, אני רוצה לסייר בשניהם”.
“בבקשה” עונה לו הדיין ומיד הוא מוצא את עצמו מטייל בגן עדן,
שם הוא שומע את שירת המלאכים המופלאה,
רואה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם,
לומדים ומלמדים את התורה הקדושה
ונהנה מזיו השכינה.
“עכשיו לגיהנום” מבקש הפוליטיקאי
ומיד הוא מוצא את עצמו בשאול.
להפתעתו, הוא פוגש שם כמה מחבריו הותיקים,
כולם יושבים ואוכלים סטייקים שמנים,
שותים בירות משובחות ומעשנים סיגרים.
ברקע מתנגנת מוזיקה קצבית ועל עמדת התקליטן,
לא פחות מהס”מ בעצמו.
חוזר הפוליטיקאי לבית הדין ואומר:
“טוב, תשמעו, גן עדן זה באמת מקום נחמד ונעים,
אבל נראה לי שבגיהנום הרבה יותר כיף.”
“בבקשה”, עונה לו אב בית הדין
ומיד הוא מוצא את עצמו שקוע עד צווארו
בצואה רותחת, מסביבו כל חבריו מעונים וצורחים,
והס”מ מעליהם, מצליף בהם בשוט.
“מה זה?!” מזדעק הפוליטיקאי.
“איפה הסטייקים? איפה הבירות? הסיגרים?”
“אההה….” עונה לו הס”מ,
“זה היה לפני הבחירות”.
“רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע…
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (במדבר ל’ טו’ – יט’).
אם התורה היא תורת חיים והקב”ה הוא מקור החיים,
איך למען ה’ הטוב, יכול להיות שאנחנו בכלל בוחרים ברע?
הרי זו אי שפיות לשמה, כי איזה אדם שפוי בדעתו,
יבחר במוות על פני החיים?
ובכל זאת בעוונותינו, נראה שלא פעם אנחנו
בוחרים בצד השני.
אז מה קורה פה? כולנו משוגעים?
ודאי שלא, אלא שהיצה”ר יודע שתמיד נבחר בחיים
ולכן מצייר לנו ציור, כאילו החיים נמצאים אצלו,
כאילו רק הוא יכול להחיות אותנו באמת.
פעם אחרי פעם, הוא מזמין אותנו לארמונו,
ליהנות ממאכלים ומשקאות ומכל תאוות העולם,
רק שבמקום להחיות אותנו, הוא משאיר אותנו מרוקנים וחסרי כוח.
הוא מרמה אותנו באומרו: “עוד לא התאמצת מספיק. אם רק
תרדוף קצת יותר אחרי העולם הזה, אז תוכל ליהנות ממנו באמת”,
כמו שכתוב: “אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי” (שמות טו’ ט’),
דהיינו שהיצה”ר, שהוא האויב, אומר לנו לרדוף אחרי העולם הזה
ומבטיח לנו שעי”ז נרגיש חיות אמיתית.
רק שאז: “אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי” (שם,שם),
דהיינו שאז מתגלה, שאין מאחורי הבטחותיו, אלא מוות.
(וראו גם בשיחות הר”ן אות ו’).
מאידך, לרובנו קשה מאוד להתחיות מהקדושה,
לזכות בתחושת התעלות והתרגשות מברכה,
מעניית אמן, מלימוד ואפילו מתפילה
ולכן נראה לכאורה, שאנו נמצאים במצודה רעה
ובמלכוד שאין דרך לצאת ממנו.
ואעפ”כ יש עצה!
בליקוטי מוהר”ן תיניינא, תורה ח’,
מלמד אותנו רבינו הקדוש, שהתיקון והדרך לצאת
מהמלכוד הזה, הוא על ידי “מזונא דנשמתא” –
דהיינו על ידי זה שמזינים ומחזקים את כוחה של הנשמה הקדושה.
הנשמה שלנו רעבה. היא אינה יכולה ליזון ישירות
מהתורה ומהמצוות שלנו, שכן גם הם מסובבים בקליפות
שאינן ראויות לה כלל.
הדרך להזין אותה, היא רק על ידי “ריחות טובים” –
על ידי קולו של המוכיח הראוי. זה שיודע לברר
את הפרי מהקליפה ולחשוף את הנקודה הטובה הפנימית והקדושה
שיש בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו.
שכל פניה דקה כחוט השערה מהחול אל הקודש,
היא דבר עצום, היא אור אינסוף.
שיש לנו כוח עצום ושאנחנו חשובים, רצויים ואהובים
אצל מלך מלכי המלכים.
זה הקול שיודע להזכיר לנו, שגם אם נפלנו, הרי זה
כי רצינו לבחור בחיים, שאין שום דבר קטן בעבודת ה’
ושאנחנו מלאים ברצונות וכיסופים טובים.
שאין בנו שום רע באמת, אלא שאנחנו נופלים קורבן
לשקרן הכי טוב בכל העולמות. זה שהצליח להפיל אפילו את אדם הראשון.
והתיקון נעשה על ידי הקול דייקא,
דהיינו ע”י שמוציאים בפה את הנקודות הטובות שלנו
ומקשרים את עצמנו למי שזכה לשלמות הקול הזה,
התגלות נשמת משה – משיח בדורנו, שעומד בכל עת
לפני אדון הכל ומטה את הדין לכף זכות תמיד
(אם רק הפוליטיקאי הזה היה יודע…. 
).
).לקבלת החיזוק השבועי:
בוואצאפ https://chat.whatsapp.com/Gh8vkRQ2PR9HZftLJ81O9A
