שפעם אחת נכנסו תלמידיו לבקרו
ומצאוהו שוקד על הספה”ק “תנא דבי אליהו”
ומזיל דמעותיו הקדושות.
ראו החסידים, כי רבם אוחז במקום בו כתוב:
“לפיכך הייתי אומר שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר:
מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב” (שם, פרק כ”ה)
ומייד הבינו כי על כך בוכה רבם,
אך הוא מיהר לתקנם:
“כשאגיע לשמיים, אינני מפחד שישאלו אותי:
“למה לא היית אברהם”. אני מפחד שישאלוני:
“למה לא היית זוסיא?”.

רבי נחמן מספר ב -“מעשה ממלך עניו”,
על מלך אחד ששמע על מלך אחר,
שמצהיר ומעיד על עצמו שהוא גיבור, איש אמת ועניו.

הוא קורא לחכם שלו ואומר לו:
“שמע, אני יודע שאותו מלך באמת גיבור.
המדינה שלו מבוצרת היטב והגישה אליה כמעט בלתי אפשרית.
בזה ניכרת גבורתו.
אבל העניין הזה של “איש אמת ועניו”, את זה אני חייב לפצח.

לך למדינה שלו, צייר לי את דיוקנו והבא לי אותו.
על פי תווי פניו אדע מי הוא באמת.”

הולך החכם אל אותה מדינה, עובר את כל המכשולים בדרך
ומוצא מדינה שכולה שקר, שוחד וגאווה.

בתחבולות, הוא מצליח להגיע עד למלך
ומוצא אותו מסתתר בארמונו,
יושב מאחורי כילה.

פותח החכם ואומר:
“מצאתי את ממלכתך מלאה שקרים וגאווה
והיה ראוי לומר שאם זו הממלכה, כן הוא גם המלך,
אך עתה, כשאני רואה שאתה מסתתר מהמדינה,
אני מבין שאתה אכן איש אמת ועניו”.

בשמוע המלך את דברי האמת שיצאו מפי החכם,
הסיט את הכילה, גילה לו פניו ומיד צייר את החכם את קלסתרו
והביא את הדיוקן למלכו.
——

הפירוש הפשוט לסיפור הזה, הוא שהמלך הראשון,
הוא אנחנו והמלך השני (הגיבור, איש האמת והעניו) הוא הקב”ה.
אנחנו הם אלה שתרים ומחפשים להכיר את פני ה’,
מבקשים להכירו ואילו הוא מסתתר מאיתנו.

אבל אפשר אולי גם הפוך.
אפשר לומר שהמלך הראשון הוא הקדוש ברוך
והוא זה מבקש מאיתנו להתגלות.
הוא שולח את הצדיק, את חכם הדור האמיתי,
ל- “ממלכה שלנו”, כדי להראות לנו את כל הקליפות שלנו,
כדי לעבור את כל השקר והשוחד הפנימי שלנו,
את כל השופטים הפנימיים המקולקלים שלנו,
עד שהוא מגיע אלינו פנימה ומספר לנו מי אנחנו באמת.

הנשמה שלנו, ה- “אני האמיתי” שלנו, מסתתרת מהעולם,
תחת שכבות על שכבות של קליפות, בבחינת “הסתרה שבתוך הסתרה”,
עד שאנחנו לעיתים שוכחים, שכל תפקידנו כאן, הוא לתת לה ביטוי בעולם,
כי הגילוי שלה, הוא גילוי מלכותו ית’.

כל השקר והגאווה, כל העצבות והתסכול,
כל הפחד, כל הבושה וכל האשמה,
זה לא מי שאני באמת.
אני גיבור, איש אמת ועניו.
וגם אתם.

רק שעכשיו, משנתרבו הקליפות וההסתרות,
לא ניתן להגיע אליה, בלי לעבור קודם דרכן.
וכל עניין זה של ירידת הנשמה, אל עמקי הקליפות,
כבר מסר לנו אברהם אבינו, בכל המעשה של ירידתו
למצרים ולקיחת שרה לבית פרעה. (ראה ליקוטי מוהר”ן תורה ח’ אות ה’).

כי על ידי צדיק האמת, בחינת החכם שבמעשה הנ”ל,
נעשה הבירור הנ”ל, שרק בכוחו לעורר את הנקודה הטובה
שבתוכנו ע”י כוחו הגדול ועצותיו הקדושות:
“וְלָבוֹא לְזֶה לְהַפְרִישׁ וּלְהַבְדִּיל וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִילָּה
וְלִמּוּד הַתּוֹרָה יִהְיֶה לָלוּן לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה הַיְנוּ לִלְמד פּוֹסְקִים,
כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה אֲחִיזַת הַטּוֹב וְהָרָע שֶׁנֶּאֱחָזִין מִבְּחִינַת אִסּוּר וְהֶתֵּר,
טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה
וְכָל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר הַהֲלָכָה הוּא מְערָב טוֹב וָרַע
וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ וּלְבַטֵּל הָרָע מֵהַטּוֹב.” (שם, אות ו’).

ועל כן שני הפירושים הנ”ל מתקיימים ועומדים:
שהצדיק הוא השליח שלנו, לגלות לנו את הארת פניו,
גדולתו וקדושתו של הקב”ה ועי”ז לקרבנו באהבה וביראה.
וכן הוא שליחו ונאמן ביתו של הקב”ה, המבקש מאיתנו להתגלות באמת
ומספר לנו את מעלתנו וגדולתנו, מברר מתוכנו את הנקודות הטובות,
וגלה לנו כמה נחת רוח אנחנו עושים לפני ית’ בכל פניה מהחול אל הקודש,
אפילו כחוט השערה.

ואז עולה הצדיק שוב אל הקב”ה עם כל הטוב הזה
ומראה שם את יקר מעלתנו וקדושתנו,
מה שאנחנו מתגברים בכל פעם ולא מוותרים,
למרות ההסתרה הקשה ומוריד לנו עוד יראה ואהבה
וחוזר חלילה.

אשרינו שאנו מקושרים לצדיק שכזה
ויהי”ר שנזכה לקיים עצותיו הקדושות
וללמוד פוסק בכל יום ועי”ז זה יתברר הטוב מהרע בשלמות
ונוכל להיות כל אחד ואחת, גילוי מלכותו ית’ ממש.