חיזוקים לראש חודש אדר ב'
"כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים ועכשיו…(ולא סיים)" (ליקו"מ ח"ב ע"ד) אין ספק, מי שיודע קצת מגדולת הבורא יתברך, מקדושת התורה והמצוות ובפרט מי שמקושר לרבינו הקדוש הננמ"ח רבינו נחמן בן פייגא זיע"א, בוודאי רוצה, כוסף ומשתוקק לקיים את כל דברי התורה הקדושה, ככתבם וכלשונם על כל פרטיהם.
אבל זעירין אינון שהדבר עולה בידם אם בכלל.
יום עובר ועוד יום ואנחנו רק צוברים כשלונות וזה כואב ומכביד על הלב. לכל אחד ואחת מאיתנו, יש דרך אחרת להתמודד עם הקושי הזה:
יש כאלה שמדחיקים וממשיכים הלאה, וליבם לאט לאט מתמלא בכאבים נשכחים. עם הזמן, עבודתם הופכת לחיצונית והם אינם מקשרים את ליבם לעבודת הבורא.
יש כאלה שאינם יכולים לסבול את המצב וח"ו מוותרים ומתייאשים.
הרבה עצות קדושות השית עלינו רבינו כדי להתמודד עם המצב הזה ובינהן – ההבנה הפשוטה:
אפשר תמיד, בכל רגע, בכל זמן להתחיל מהתחלה.
אפשר להשליך ברגע, את כל המשקל של מה שהיה, את כל החרטות והטעויות ולהפוך לאדם חדש ממש.
רבינו אפילו מציע לומר זאת בפה: "ריבונו של עולם, אני מתחיל לעבוד אותך מעכשיו".
יהיה אולי מי שיאמר, שזהו זלזול ומיעוט בחשיבותם של הדברים שבהם פגמנו ח"ו.
אין כאן שום זלזלול. נהפוך הוא – יש כאן הבנה פשוטה, שההתעסקות ברע לא מקדמת את הטוב ולא מקדמת אותנו. היא רק מהווה "משקל עודף" שמושך אותנו אחורה ורוצה לתקוע אותנו במקום.
ולמי יש אינטרס שלא נתקדם? שנעסוק רק בקליפה ונשכח את הפרי המתוק שממתין בפנים?
רק לבעל דבר.
אבל הנה, מיד כשאנחנו מדברים על "להתחיל מהתחלה", מתעורר בנו פחד חדש: "ומה יהיה אם גם הפעם לא אצליח? אם אפול שוב?". ובכן הרשו לי להרגיע אתכם – רוב הסיכויים שתיפלו שוב. זה פשוט לא העניין.
"כל העולם כולו, גשר צר מאוד והכלל והעיקר, שלא יתפחד כלל" (ליקו"מ ח"ב מ"ל).
הגשר צר מאוד ובוודאי שניפול ממנו, אבל תמיד אפשר לקום, אז למה להפחיד את עצמנו?
רבינו סיפר פעם על מפעל שבו היו ממלאים חביות מים ובכל החביות היו חורים. הפועלים היו ממלאים מצד אחד והחביות היו מתרוקנות מהצד השני. הוסיף רבינו וסיפר, שהפועלים הטיפשים הלכו להתלונן על כך לבעל הבית ואילו החכמים פשוט המשיכו בעבודתם.
העולם הזה אינו מפעל למילוי חביות, הוא מפעל לממלאי חביות. היכולת להתחיל מהתחלה, למלא שוב את החבית, היא מה שאנחנו מתאמנים עליו כאן, כדי לבנות כלי של אמונה, לחיי העולם הבא.
אכן, היה זמן בעולם שבו היו הדברים אחרת – זמן שבו כדי להתחיל, נדרש האדם להכנס בעבודת ה' ולעשות הכל "כסדר": לימוד, דקדוק במצוות וחיים ע"פ ההלכה. כמו שכתבנו, זו היא השאיפה של כל יהודי. זו הבחינה של "פסח", על כל פרטיו, דיקדוקיו וניקיונותיו.
רק שרבינו מלמד אותנו שהיום, אין לנו כלים כדי להתחיל מפסח – חייבת להיות הקדמה והכנה של הכלי: חג הפורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
ומה היא בחינת פורים?
אמונה פשוטה ותמימה "עד דלא ידע". פשוט להתבונן ברגע שעומד לפנינו ולשאול את עצמנו "מה אני יכול לעשות עכשיו?". לא משנה מה היה, לא משנה מה יהיה עוד רגע, פשוט להמשיך למלא את החבית באמונה.
ואם נפלנו גם מזה, אז נקום גם מזה ופשוט נתחיל מהתחלה, גם מאה, אלף, או מיליון פעמים.
לכו ובדקו בתורה הקדושה ובספרי הפוסקים, כמה פעמים מותר לאדם לעשות תשובה?
כמה פעמים מותר להתחיל מהתחלה? אין שום הגבלה. זה רק היצה"ר שמספר לנו סיפורים על זה שאנחנו "לא רציניים", או "חסרי סיכוי". הוא אומר לנו "לעולם לא תצליחו למלא את החבית" ורבינו משיב לו "את מי זה מעניין בכלל? זה לא מה שמבקשים מהיהודי הזה לעשות!"
לא מצפים מאיתנו לשלמות. תפקידה של השאיפה לשלמות, היא רק להמשיך לאמן אותנו בחיזוק שריר האמונה – זו העבודה האמיתית שלנו בעולם הזה ואפשר להתחיל אותה בכל שניה מחדש, אפילו עכשיו.
