בס”ד

סוֹד הַיֵּאוּשׁ

הַקּוֹרֵא הַיָּקָר מִן הַסְּתָם פּוֹעֵר עֵינָיו בְּתִמָּהוֹן; וְכִי אֵיזֶה דָּבָר טוֹב יָכוֹל לִהְיוֹת בְּיֵאוּשׁ?! וּבְכֵן, הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ: יֶשְׁנוֹ סוּג שֶׁל יֵאוּשׁ, שֶׁלֹּא רַק שֶׁהוּא טוֹב, אֶלָּא גַּם הֶכְרֵחִי בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָעוֹלָם וְהַגְּאֻלָּה הַפְּרָטִית וְהַכְּלָלִית.

בְּפֶרֶק זֶה נִלְמַד אֶת אַחַד הַסּוֹדוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי תַּלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן, סוֹד הַיֵּאוּשׁ.

בְּשִׁירַת ‘הַאֲזִינוּ’ נֶאֱמַר “כִּֽי יָדִין ה’ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב” (דברים לב, לו), עַל כָּךְ אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ זַ”ל: “אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ‘וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב’ – כִּבְיָכוֹל אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל”, וּמְפָרֵשׁ רַשִּׁ”י: “שֶׁיִּהְיוּ שְׁפָלִים לִמְאֹד, וְאוֹמֵר ‘אֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ’ שֶׁיִּהְיוּ מִתְיָאֲשִׁין מִן הַגְּאֻלָּה” (גמרא סנהדרין צז.).

מַסְבִּירִים חֲזַ”ל אֶת הַפָּסוּק: מָתַי יִתְקַיֵּם “כִּי יָדִין ה’ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם”, כְּלוֹמַר מָתַי תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה? כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִרְאֶה שֶׁמִּתְקַיֵּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל “כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב”, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם נִמְצָאִים בְּשִׁפְלוּת גְּדוֹלָה כָּזוֹ, עַד שֶׁהֵם מִתְיָאֲשִׁים מֵהַגְּאֻלָּה וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם: אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל, אָז, וְרַק אָז, יָדִין ה’ אֶת עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה.

וּכְמוֹ שֶׁמַּסְבִּירִים הַמְפָרְשִׁים, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַגִּיעַ לְכָזֶה שֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ לוֹמַר שֶׁתִּתָּכֵן גְּאֻלָּה, כִּי זֶה יִהְיֶה רָחוֹק לְגַמְרֵי מִן הַהִגָּיוֹן.

לָמַדְנוּ מִכָּאן מַסְקָנָה מְעַנְיֶנֶת וַחֲשׁוּבָה: הַיֵּאוּשׁ מֵהַגְּאֻלָּה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב אוֹתָהּ, אֶלָּא מְקָרֵב אוֹתָהּ, וְיתֵרָה מִכָּךְ – שָׁלָב הֶכְרֵחִי שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא תּוּכַל לָבוֹא הַגְּאֻלָּה!

לְצַפּוֹת אוֹ לְהִתְיָאֵשׁ?

עַל כָּךְ שׁוֹאֵל רַבִּי נָתָן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (מַתָּנָה ה’ אוֹת לג), הֲרֵי זֶה לֹא מוּבָן כְּלָל, וְכִי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְיָאֵשׁ מֵהַגְּאֻלָּה?! הֲרֵי מוּבָא בְּהֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי הַגְּמָרָא הַנִּזְכֶּרֶת, שֶׁאֵין לְצַפּוֹת לְשׁוּם קֵץ שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמְּרֻמָּז בְּאֵיזֶה פָּסוּק; “תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד הַתְּהוֹם [כְּשֵׁם שֶׁתְּהוֹם אֵין לוֹ קֵץ וְסוֹף, כָּךְ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל סוֹף פָּסוּק זֶה] ‘כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר’ (חבקוק ב, ג) לֹא כְּרַבּוֹתֵינוּ… וְלֹא כְּרַבִּי שִׂמְלַאי… וְלֹא כְּרַבִּי עֲקִיבָא…” כְּלוֹמַר, אַל תְּצַפּוּ לַקֵּץ שֶׁהָיוּ רַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים לְפִי פְּסוּקִים שׁוֹנִים, וּבַהֶמְשֵׁךְ מוּבָא: “אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן תִּפַּח עַצְמָן [רוּחָם] שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶת הַקֵּץ וְלֹא בָּא, שׁוּב אֵינוֹ בָּא, אֶלָּא חַכֵּה לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ‘אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ”.

הֲרֵי שְׁתֵּי הַמֵּימְרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל חֲזַ”ל נִרְאוֹת לִכְאוֹרָה כְּסוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אֵיךְ שַׁיָּךְ לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַגְּאֻלָּה, הֲלוֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת לַמָּשִׁיחַ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּפָּסוּק “אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ”? וְכֵיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַגְּמָרָא סוֹתֶרֶת אֶת עַצְמָהּ בְּאוֹתָהּ סֻגְיָה, וּבִפְרָט כְּשֶׁבַּהֶמְשֵׁךְ הִיא מְבִיאָה פְּסוּקִים מֵהַנְּבִיאִים שֶׁמֵּהֶם אֲנַחְנוּ רוֹאִים כַּמָּה מְחֻיָּבִים לְיַחֵל וּלְצַפּוֹת לַגְּאֻלָּה!

עַל רַבִּי נָתָן עַצְמוֹ מְסֻפָּר שֶׁאָמַר: “אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֶהֱיֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָאַחֲרוֹן שֶׁל אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְאֶרְאֶה שֶׁהַגְּאֻלָּה עֲדַיִן לֹא בָּאָה, אַף עַל פִּי כֵן אַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ!” (שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ ב, תקיג)

אִם כֵּן, אֵיךְ חֲזַ”ל אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁרַק אַחֲרֵי שֶׁנִּתְיָאֵשׁ, תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה?

סוֹד עָצוּם

הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ הֵן הַקְדָּמָה לִנְקֻדָּה נִפְלָאָה שֶׁמְּאִירָה בְּאוֹר עָצוּם אֶת הַחֹשֶׁךְ הַסָּמִיךְ שֶׁל אַחֲרִית הַיָּמִים. רַבִּי נָתָן מְגַלֶּה לָנוּ עַל פִּי דִּבְרֵי חֲזַ”ל סוֹד עָמֹק וְנִשְׂגָּב, סוֹד שֶׁקָּשׁוּר לַהַנְהָגָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמְּשֻׁלֶּבֶת מִ’צְּדָקָה’ וּ’מִשְׁפָּט’, שִׁלּוּב שֶׁאֵינוֹ מוּבָן בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, מִשּׁוּם שֶׁצְּדָקָה – פֵּרוּשׁוֹ לָתֵת בְּחֶסֶד לְמִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ, וּמִשְׁפָּט – מַשְׁמָעוּתוֹ לָתֵת רַק לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ.

רַבִּי נָתָן מַזְכִּיר הַרְבֵּה בִּסְפָרָיו אֶת דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל שֶׁאָמְרוּ “יֵיתֵי וְלֹא אֶחְמִינֵיהּ”– שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ וְלֹא אֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת בִּיאָתוֹ (סַנְהֶדְרִין דַּף צח:), אוֹתָם צַדִּיקִים רָאוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ הָרוּחָנִי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁיִּהְיֶה בַּדּוֹר שֶׁלִּפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁפָּחֲדוּ לִהְיוֹת בַּדּוֹר הַהוּא. אַף עַל פִּי שֶׁאַחֲרֵי הַחֹשֶׁךְ יִהְיֶה אוֹר גָּדוֹל, אֲבָל הֵם הִתְיָרְאוּ שֶׁמָּא לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּאוֹתוֹ דּוֹר.

אֲבָל אוֹתָנוּ, בְּנֵי הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, לֹא שָׁאֲלוּ אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת כָּאן בַּזְּמַנִּים הָאֵלּוּ. אֶחָד מִגְּדוֹלֵי חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב כָּתַב בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו “אָנוּ – שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן – אוֹמְרִים: יֵיתֵי וְאֶחְמִינֵיהּ! שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ וְנִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ!”

כִּי אֶת זֹאת צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לָדַעַת, שֶׁזֶּה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים, וְאִם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה חֹשֶׁךְ גָּדוֹל, גַּם יִהְיֶה אוֹר גָּדוֹל מְאֹד – אוֹרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.

עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אָפְסָה תִּקְוָה

וּבְכֵן שִׂימוּ לֵב: מַה שֶּׁיָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, זֶה הָעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחַר הַיֵּאוּשׁ. תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁל אֲנָשִׁים הַמְיֹאָשִׁים כְּבָר מֵהַצְלָחָתָם וְעוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם עַל אַף יֵאוּשָׁם – הִיא זוֹ שֶׁתָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבִּי נָתָן:

“כִּי קֵץ הַגְּאֻלָּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת דַּרְכֵי ה’ שֶׁהֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל. כִּי הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה רַק בִּצְדָקָה וְחֶסֶד חִנָּם לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‘לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה’ וְכוּ’ אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה בִּבְחִינַת מִשְׁפָּט. וְזֶה בְּחִינַת מֵימְרָא הַנַּ”ל ‘אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה’ וְכוּ’ הַיְנוּ שֶׁיָּבִינוּ שֶׁלְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם אֵין תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן יְחַזְּקוּ עַצְמָן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לַחֲטֹף תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ לַחֲטֹף, וּלְקַוּוֹת לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה בְּמִשְׁפָּט כַּנַּ”ל”.

כְּלוֹמַר, כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁסִּגֵּל לְעַצְמוֹ כָּל מִינֵי הַנְהָגוֹת טוֹבוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְהֶחֱזִיק בָּהֶן; לִמּוּד תּוֹרָה, הִתְבּוֹדְדוּת, תִּקּוּן חֲצוֹת, טְבִילוֹת בְּמַעְיָנוֹת, נְסִיעוֹת לְאוּמָן, קְרִיאַת זֹהַר, לִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ, אֲמִירַת פֶּרֶק שִׁירָה, נִשְׁמַת כָּל חַי וְשִׁיר הַשִּׁירִים, עֲשִׂיַּת צְדָקָה וָחֶסֶד וָעוֹד וָעוֹד – אַחֲרֵי כָּל אֵלּוּ, הַבַּעַל-דָּבָר עוֹמֵד וּמְלַגְלֵג עָלֵינוּ בְּפֶה מָלֵא “מָה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יַעֲזֹר לְךָ?!”

וְכֻלָּנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא צוֹדֵק. כָּל זֹאת בְּלִי רַבֵּנוּ כַּמּוּבָן. מַדּוּעַ? נִקַּח דֻּגְמָה אַחַת: כָּתוּב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת (עֲרָכִין טו ב), רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי מוֹסִיף, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל הַמְסַפֵּר עוֹבְרוֹת לָזֶה שֶׁסִּפֵּר עָלָיו, וְאִלּוּ כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם עוֹבְרוֹת אֶל הַמְסֻפָּר. כָּעֵת, אוֹמֵר לְךָ הַיֵּצֶר הָרָע: דִּבַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע? כָּל לִמּוּד הַתּוֹרָה, ההִתְבּוֹדְדֻיּוֹת, הַטְּבִילוֹת בַּמַּעְיָנוֹת, הַצְּדָקָה וְהַגְּמִילוּת חֲסָדִים וְכוּ’ וְכוּ’ – הַכֹּל הַכֹּל עוֹבֵר לָזֶה שֶׁדִּבַּרְתָּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע!

דֻּגְמָה נוֹסֶפֶת: נֶאֱמַר עַל מִי שֶׁכּוֹעֵס “כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה” “כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִים בּוֹ” “טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ”, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלּוֹ. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי חֲזַ”ל (שַׁבָּת קה: אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן, זֹהַר תְּצַוֶּה דַּף קפ”ב).

חַיָּבִים לְהַקְשִׁיב לַצַּדִּיק

נִדְמֶה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהוֹסִיף יוֹתֵר. כָּל אַחַת מִשְׁתֵּי הַדֻּגְמָאוֹת הַלָּלוּ בִּלְבַד מַמְחִישָׁה אֶת הָעִנְיָן וּמַסְפִּיקָה בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לְיֵאוּשׁ גָּמוּר. בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁלָּנוּ נִרְאֶה, שֶׁמֵּאַחַר וְאָנוּ נִכְשָׁלִים פַּעַם אַחַר פַּעַם בִּדְבָרִים אֵלּוּ וּבְעוֹד עִנְיָנִים, חֲבָל עַל כָּל הַלִּמּוּד וְהַתְּפִלָּה וְכָל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, הֲרֵי בֵּין כֹּה וָכֹה הַכֹּל יוֹרֵד לְטִמְיוֹן! כָּל זֹאת כַּמּוּבָן לְפִי הַדַּעַת הַנְּמוּכָה שֶׁלָּנוּ.

אֲבָל עָלֵינוּ לִשְׁמֹעַ לֹא לַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְהוּא אוֹמֵר לָנוּ: אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הַפֵּרוּשׁ ‘אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מֵהַגְּאֻלָּה’? “שֶׁכְּשֶׁיָּבִינוּ שֶׁלְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם אֵין תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן יְחַזְּקוּ עַצְמָן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לַחֲטֹף תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ לַחֲטֹף, וּלְקַוּוֹת לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה צְדָקָה בְּמִשְׁפָּט” – זֶה מַה שֶּׁיָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה.

כְּלוֹמַר, לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁלָּנוּ וּלְפִי הֲבָנָתֵנוּ בַּתּוֹרָה, אֵין לָנוּ סִכּוּי, וְאִם כֵּן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אָז מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ? בִּשְׁבִיל מִי אַתָּה מִתְאַמֵּץ? – לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה!

“וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי”

חֲכָמֵינוּ זַ”ל מְסַפְּרִים עַל הָאָמוֹרָא רַבִּי אַבָּהוּ, שֶׁלִּפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִן הָעוֹלָם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן– שְׂכָרוֹ בְּגַן עֵדֶן, וּמֵרֹב תְּשׁוּקָתוֹ לִזְכּוֹת לְחֶלְקוֹ הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַבָּא צִפָּה כְּבָר לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לְתַלְמִידָיו: אַשְׁרֵיכֶם עוֹסְקֵי הַתּוֹרָה! אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, מָה רָאִיתָ? אָמַר לָהֶם: שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן נָתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׂכַר תּוֹרָתִי, וְאָז אָמַר אֶת לְשׁוֹן הַפָּסוּק: “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה’ (ישעיה מט)” (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית סִימָן א’, וַיְחִי סִימָן ד’).

אֶל מָה הִתְכַּוֵּן רַבִּי אַבָּהוּ? מַסְבִּירִים הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁ’רִיק’ אוֹתִיּוֹת ‘קֶרִי’, רַבִּי אַבָּהוּ לְפִי גְּדֻלָּתוֹ הָעֲצוּמָה הָיָה אֶצְלוֹ פְּגָם דַּק מִן הַדַּק, אוּלַי בְּמַחֲשָׁבָה, וְ”צַדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִמָּם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה”, וַהֲרֵי כָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁצַּדִּיק הוּא מִי שֶׁנּוֹטֵר הַבְּרִית, רַבִּי אַבָּהוּ סָבַר שֶׁאֵינוֹ בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק וּמִמֵּילָא כָּל יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּתּוֹרָה הִיא לְרִיק וּלְתֹהוּ, שֶׁעַל זֶה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים בְּכָל יוֹם בִּתְפִלַּת ‘וּבָא לְצִיּוֹן’ “לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה”, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ קְלִפּוֹת שֶׁלּוֹקְחוֹת אֶת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי. רַבִּי אַבָּהוּ סָבַר שֶׁלְּפִי מַדְרֵגָתוֹ כָּל עֲבוֹדָתוֹ לָרִיק וְהִנֵּה, רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי שֶׁהוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו – מַרְאֶה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים לֹא זוֹכִים לוֹ! שֶׁמֶן-אֲפַרְסְמוֹן הָיָה הַבֹּשֶׂם הֲכִי יָקָר בִּזְמַנּוֹ, בַּקְבּוּק קָטָן מִמֶּנּוּ עָלָה הוֹן תּוֹעָפוֹת, כָּעֵת נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ נָהָר כְּמוֹ הַ’בּוּג’ הַ’יַּרְדֵּן’ אוֹ הַ’מִּיסִיסִיפִּי’ – נַכְפִּיל זֹאת בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן – וְזֶהוּ רַק מָשָׁל בְּעָלְמָא לַשָּׂכָר הֶעָצוּם שֶׁהִמְתִּין לְרַבִּי אַבָּהוּ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת!

בְּלִי נְגִיעָה עַצְמִית

וּמַדּוּעַ זָכָה רַבִּי אַבָּהוּ לְשָׂכָר עָצוּם כָּזֶה? מִשּׁוּם שֶׁסָּבַר שֶׁלֹּא יְקַבֵּל שׁוּם שָׂכָר וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיְתָה רַק לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם נְגִיעָה עַצְמִית.

שִׂיחָה נוֹרָאָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַמּוּבֵאת בְּ’שִׂיחוֹת הָרַ”ן’ סְעִיף מח:

“כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁתָּמִיד יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה הַיְרִידָה חַס וְשָׁלוֹם אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה, אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ לִמְשֹׁךְ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּשִׂמְחָה, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה – כָּל זְמַן שֶׁאֵין לוֹ הִתְחַזְּקוּת הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת.

“וְכָל כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק” – מַמְשִׁיךְ רַבֵּנוּ וְאוֹמֵר – “עַד שֶׁהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לַעֲבֹד אֶת ה’ תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס. כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁרָחוֹק שֶׁהוּא יִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לְפִי גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה מְרֻצֶּה לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּלֹא עוֹלָם הַבָּא. וַאֲפִלּוּ אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גֵּיהִנָּם גַּם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם – יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת ה’ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת וְלַחֲטֹף אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא, וְה’ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וּכְעֵין מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת נָפַל בְּדַעְתּוֹ מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁנִּדְמָה לוֹ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִהְיֶה לוֹ עוֹלָם הַבָּא חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא הָיָה לוֹ בְּמָה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּלָל, וְאָמַר: ‘אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֹא עוֹלָם הַבָּא!’, וְכָל אָדָם אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל” – – –

בַּדּוֹר הַזֶּה אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת חַיִּים בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, שֶׁבָּהּ נִרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יְגֵעִים לָרִיק, כִּי כֹּחוֹת הַסִּטְרָא-אַחֲרָא גְּדוֹלִים לְאֵין שִׁעוּר מֵאִתָּנוּ, לוּלֵא דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַלָּלוּ, מִי יוּכַל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד? וּבֶאֱמֶת עֵינֵינוּ רוֹאוֹת שֶׁאֵלּוּ שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מֵהַדִּבּוּרִים הָאֵלּוּ, מִתְיָאֲשִׁים לְגַמְרֵי מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנוֹפְלִים לִזְרוֹעוֹת הַיֵּצֶר, בְּאָמְרָם: אִם בְּכָל מִקְרֶה אֵין לִי תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת, לְפָחוֹת אֵהָנֶה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה.

אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ, אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם כִּי זֶהוּ רְצוֹנוֹ, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לִי אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת לוֹ יִתְבָּרַךְ!

זוֹהִי כַּוָּנַת חֲזַ”ל כְּשֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּבוֹא מָתַי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִתְיָאֲשׁוּ – כְּשֶׁהֵם יָבִינוּ שֶׁמִּצַּד הַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּהֶם אֵין לָהֶם תִּקְוָה, וְאַף עַל פִּי כֵן יַמְשִׁיכוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, כָּזוֹ נַחַת רוּחַ לֹא הָיְתָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִימוֹת עוֹלָם!

הַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק

וְהַכֹּל כַּמּוּבָן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן, כִּי אָדָם מִן הַשּׁוּרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק הַיּוֹם מַעֲמָד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בַּדּוֹר הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁאַף אָדָם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַשְׁקִיעַ, כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת בְּהַשְׁקָעָתוֹ.

וְזֶהוּ הַמַּצָּב הַיּוֹם, מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, לֹא יָכוֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד. הוּא יָכוֹל גַּם לִהְיוֹת חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, אִם הוּא לֹא מַכְנִיס הֵיטֵב לְלִבּוֹ אֶת דִּבּוּרֵי הֶ’עָלִים לִתְרוּפָה’ הַ’לִּקּוּטֵי הִלְכוֹת’ הַ’מְּשִׁיבַת נֶפֶשׁ’; אִם אֵינוֹ מְחֻבָּר לְדִבּוּרֵי רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן, בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ. אוֹ שֶׁיְּאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ, אוֹ אֶת שְׁפִיּוּתוֹ, אוֹ אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד. כִּי מִי שֶׁטָּעַם אֶת הַטַּעַם שֶׁל קִרְבַת הַשֵּׁם, וְאַחַר כָּךְ הִתְיָאֵשׁ, אֵין לוֹ לֹא עוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עוֹלָם הַבָּא, כִּי גַּם מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל לֵהָנוֹת, כִּי טָעַם טַעַם טוֹב יוֹתֵר.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁאִבְּדוּ אֶת שְׁפִיּוּתָם, בִּגְלַל הַתִּקְווֹת וְהַיֵּאוּשׁ שֶׁלָּהֶם בְּעִנְיְנֵי יַהֲדוּת. בַּמִּקְרֶה הַ’טּוֹב’ הָאָדָם נִשְׁאָר בַּיַּהֲדוּת אֲבָל ‘לַיְיט’, מַה שֶּׁהוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, וּמַה שֶּׁלֹּא – לֹא אִכְפַּת לוֹ כְּלָל, כְּמוֹ בַּת-יַעֲנָה הַטּוֹמֶנֶת רֹאשָׁהּ בַּחוֹל.

לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה

אֲבָל אֵין זוֹ הָאֱמֶת לִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ בַּחוֹל, הָאֱמֶת הִיא לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק וְלִלְמֹד אֶת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתְךָ מַהוּ טוֹב וּמַהוּ רַע, לֹא לְוַתֵּר עַל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹ”ד, וְהָעִקָּר: לָדַעַת שֶׁגַּם אִם נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין לְךָ תִּקְוָה, אַתָּה תַּמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלְּךָ לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.

מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה לְךָ, שֶׁאָמְנָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ בְּמִשְׁפָּט, אֲבָל גַּם בִּצְדָקָה, וְגַם אִם לְפִי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה עָשִׂיתָ מַה שֶּׁעָשִׂיתָ, יָשַׁבְתָּ וְדִבַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע בִּפְנֵי חֲבוּרָה שְׁלֵמָה, בְּכָל זֹאת כְּשֶׁמַּגִּיעָה אַחַר כָּךְ תְּפִלַּת מִנְחָה, אַתָּה תַּעֲמֹד וְתִתְפַּלֵּל כְּמוֹ חֲסִיד בְּרֶסְלֵב עִם כָּל הַהִתְלַהֲבוּת.

יָבוֹא הַיֵּצֶר הָרָע וְיֹאמַר לְךָ: הִשְׁתַּגַּעְתָּ? שָׁעָה שְׁלֵמָה דִּבַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע, גָּרַמְתָּ לְמַחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת חִנָּם, עַכְשָׁו אֵיךְ אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל כָּךְ? אוֹ שֶׁאַתָּה מְשֻׁגָּע, אוֹ שֶׁאַתָּה צָבוּעַ וְרַמַּאי.

אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ: לֹא, אֲנִי לֹא שַׁקְרָן וְלֹא צָבוּעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מֶה הָיָה מִקֹּדֶם, עָבַרְתִּי אָכֵן עֲבֵרָה חֲמוּרָה, אֲבָל אֲנִי מַאֲמִין בְּצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּגַלֶּה לִי שֶׁרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הֵם עַד אֵין קֵץ וְאֵין תַּכְלִית, וְהוּא אוֹמֵר לִי שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם הוּא חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. וְלֹא עָשִׂיתִי זֹאת בִּגְלַל שֶׁרָצִיתִי, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַיֵּצֶר בָּעַר בִּי עַד שֶׁאִבַּדְתִּי אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי וְעָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, וְעַכְשָׁו אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וּמִתְחָרֵט עַל כָּךְ וּמַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֶבֶד הַשֵּׁם.

מִי יָכוֹל לִנְהֹג כָּךְ? הֲרֵי מִי שֶׁהוּא אָדָם אֲמִתִּי וּבֶאֱמֶת מַאֲמִין בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה אַחֲרֵי שֶׁהוּא נִכְשָׁל, אִם לֹא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן. הֵם יֵשׁ לָהֶם אֶת הַכֹּחַ הָאַדִּיר לְהַכְנִיס בְּלֵב הָאָדָם לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם לַמְרוֹת הַכֹּל.

פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי שֶׁהִשְׁתַּיֵּךְ לַחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת וְהָפַךְ לֹא מִכְּבָר לַחֲסִיד בְּרֶסְלֵב, וְהוּא סִפֵּר לִי שֶׁבַּחֲסִידוּת שֶׁמִּמֶּנָּה הִגִּיעַ יֶשְׁנוֹ אַבְרֵךְ אֶחָד שֶׁנִּכְשַׁל לֹא עָלֵינוּ בְּאִסּוּר, וּמֵאָז הוּא כְּבָר לֹא מְתַפְקֵד, הָפַךְ לְצֵל-אָדָם.

מִצַּד הָאֱמֶת, צוֹדֵק אוֹתוֹ אַבְרֵךְ. אֲבָל הַצַּדִּיק יָכוֹל לְתַקֵּן אוֹתוֹ וּלְקָרֵב אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אֶל הַשֵּׁם. וּבֶאֱמֶת אוֹתוֹ מְקֹרָב שֶׁסִּפֵּר לִי זֹאת, הוֹסִיף שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עוֹבֵד כְּדֵי לְקָרֵב אֶת אוֹתוֹ אֶחָד לַדַּעַת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחַר יֵאוּשׁ

וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתָּנוּ לְמַעֲשֶׂה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָנוּ לְהִתְיָאֵשׁ יֵאוּשׁ מֻחְלָט, מֵבִיא אוֹתָנוּ לְמַצָּב שֶׁל “אָזְלַת-יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב”, וְכָל זֹאת כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵאִתָּנוּ אֶת הַדָּבָר הַמֻּבְחָר בְּיוֹתֵר – ‘עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחַר יֵאוּשׁ’, שֶׁכֵּן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל הַ’מֻּצְלָחִים’ כְּבָר הָיָה לוֹ הָמוֹן. עַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ אֶת הָעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל הַמְיֹאָשִׁים מִגְּאֻלַּת נַפְשָׁם, מֵאֵלּוּ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בְּחַיֵּיהֶם כִּשָּׁלוֹן אֶחָד גָּדוֹל!

“עַכְשָׁו אַחֲרֵי שֶׁנִּכְשַׁלְתֶּם” – אוֹמֵר הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – “אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶתְכֶם מַמְשִׁיכִים לַעֲבֹד אוֹתִי”. וְאָנוּ אוֹמְרִים: בּוֹרֵא עוֹלָם, אִם זֶה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה –אֶעֱשֶׂה. גַּם אִם כְּבָר אֵין לִי לֹא עוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עוֹלָם הַבָּא – עַכְשָׁו אֲנִי בָּא רַק בִּשְׁבִילְךָ!

עַכְשָׁו, כְּשֶׁכְּבָר הִתְיָאַשְׁנוּ מִלְּקַבֵּל אֶת הַתֹּאַר “צַדִּיק” מֵאַחַר וְעָבְרוּ וְעוֹבְרִים עָלֵינוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְפִילוֹת, עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים זֹאת רַק בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ.

מַהֲלָךְ שְׁמֵימִי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

כְּשֶׁהָעוֹלָם מְתֻקָּן, וְהַנְהָגַת הָעָם בִּצְנִיעוּת, אָז אֶפְשָׁר לְקַיֵּם בְּקַלּוּת “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” (רְאֵה מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבַּ”ם, הִלְכוֹת אִישׁוּת פֶּרֶק י”ג). בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְסֻפָּר שֶׁכְּשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הָיָה יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לַשּׁוּק וְהָיוּ עוֹמְדוֹת שָׁם נָשִׁים, הָיָה אוֹמֵר “אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם” (זֹהַר קְדֹשִׁים פ”ד), מִפְּנֵי שֶׁעֲבֵרָה הִיא כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, אוּלָם אָז בִּזְמַנּוֹ הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים לְבוּשׁוֹת בִּצְנִיעוּת כִּדְבָעֵי, וּמַה נֹּאמַר הַיּוֹם?!

הָ’אוֹר הַחַיִּים’ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר שֶׁלִּפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּמְעַט לֹא תִּשָּׁאֵר בְּחִירָה. אֲנִי מַכִּיר יְהוּדִים בְּנֵי שִׁבְעִים-שְׁמוֹנִים שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם אֵינָם מַכִּירִים שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד לִמּוּד הַתּוֹרָה, וּבוֹכִים בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ עַל שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת הַחוּצָה מִבְּלִי לְהִכָּשֵׁל. וְלֹא מְדַבְּרִים עַל תֵּל-אָבִיב, אֶלָּא עַל בְּנֵי-בְּרַק וּמֵאָה-שְׁעָרִים!

אֵין אֶת מִי לְהַאֲשִׁים, כָּךְ הוּא הַמַּצָּב הַיּוֹם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם עִם בּוּשָׁה טִבְעִית, אָדָם מִטִּבְעוֹ אָמוּר לָלֶכֶת כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בִּצְנִיעוּת, אֲבָל הַיּוֹם הַבּוּשָׁה הַטִּבְעִית הַזּוֹ נֶעֶלְמָה וַאֲנָשִׁים רוֹצִים רַק לִבְלֹט כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר. זוֹ גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמַיִם.

וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ? שֶׁנִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַמַּצָּב הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי הַזֶּה, שֶׁבּוֹ אֵין סִכּוּי לִהְיוֹת שָׁלֵם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְלַמְרוֹת זֹאת נַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ כֵּן מְסֻגָּלִים, לְמַעֲנוֹ יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהֵם לְאַחַר יֵאוּשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם לֹא עוֹזְבִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. זוֹהִי הַנַּחַת וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁלּוֹ.

לֹא בִּשְׁבִיל הַתֹּאַר

וַאֲנַחְנוּ נִבְחַרְנוּ לַמַּטָּרָה הַנִּשְׂגָּבָה הַזּוֹ! אָנוּ הַ’סַּיֶּרֶת’ הֲכִי חֲשׁוּבָה, שֶׁנִּלְחָמִים עַל קְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם, לַמְרוֹת שֶׁאֵין לָנוּ – בַּדּוֹר הַזֶּה – סִכּוּי לְקַבֵּל אֶת הַתֹּאַר “שׁוֹמְרֵי עֵינַיִם”.

אָנוּ שׁוֹמְרִים עַל הָעֵינַיִם, לֹא בִּשְׁבִיל הַתֹּאַר, לֹא בִּשְׁבִיל גַּן עֵדֶן, וְגַם לֹא בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מִגֵּיהִנָּם, אֶלָּא רַק לְמַעֲנוֹ יִתְבָּרַךְ.

מִשָּׁמַיִם כִּבְיָכוֹל מַצִּיבִים לְפָנֵינוּ מַטָּרָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית, לִשְׁמֹר עַל הָעֵינַיִם בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ מוּצָף בִּפְרִיצוּת נוֹרָאָה, אָדָם שׁוֹאֵל: מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי?! הַתְּשׁוּבָה הִיא: בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה לִרְאוֹת כַּמָּה אֲנִי נֶאֱמָן אֵלָיו לַמְרוֹת הַכֹּל. וְאָנוּ נֹאמַר לוֹ: בּוֹרֵא עוֹלָם, זֶה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה? תְּקַבֵּל!

מַלְאָכִים, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּנֵי אָדָם שֶׁחַיִּים בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא הַזֶּה וּמוֹשְׁכִים אֶת עַצְמָם לַמְרוֹת הַכֹּל אֵלָיו!

אֵין כַּיּוֹם דָּבָר כָּזֶה שֶׁאָדָם יִתְּנוּ לוֹ לַעֲבֹד אֶת ה’ לְלֹא הַפְרָעָה, אִם מִצַּד אִשְׁתּוֹ אֵין לוֹ מְנִיעוֹת – אָז מִצַּד יְלָדָיו, וְאִם לֹא – אָז מִצַּד שְׁכֵנָיו, אֲבָל חַיָּב לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מְנִיעוֹת מִצַּד הַסְּבִיבָה.

אֲנִי מַכִּיר יְהוּדִי שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אֲבָל אִשְׁתּוֹ פּוֹחֶדֶת פַּחַד נוֹרָא מִלַּעֲשׂוֹת פִּתְאוֹם שִׁנּוּי כֹּה גָּדוֹל בְּחַיֶּיהָ בְּגִיל כָּזֶה, הִיא קָנְתָה לְבַעֲלָהּ בְּמַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ הָאַרְבָּעִים כַּרְטִיס טִיסָה לְאוּמָן, אֲבָל לְשַׁנּוֹת אֶת אֹרַח חַיֶּיהָ הִיא אֵינָהּ מוּכָנָה בְּשׁוּם אֹפֶן. הִיא פּוֹחֶדֶת שֶׁהוּא יִשְׁמֹר שַׁבָּת וְדוֹאֶגֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא יְחַלֵּל שַׁבָּת, כְּמוֹ גּוֹי שֶׁנִּזְהָר מִשְּׁמִירַת שַׁבָּת… וְהוּא, בַּעֲלָהּ, בּוֹכֶה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ “בּוֹרֵא עוֹלָם, תַּעֲזֹר שֶׁהַמְּכוֹנָה לֹא תַּעֲבֹד, שֶׁלֹּא אֲחַלֵּל שַׁבָּת”. וְכָךְ הֵם חַיִּים כְּבָר מִסְפַּר שָׁנִים. אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיזוֹ נַחַת רוּחַ יֵשׁ לְבוֹרֵא עוֹלָם מִיהוּדִי כָּזֶה?

וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְאָדָם זֶה לְהִתְגָּרֵשׁ? הֲרֵי הֵם אוֹהֲבִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וּמִי עָרֵב לוֹ שֶׁאִם יִתְגָּרֵשׁ לֹא יִתְדַּרְדֵּר בְּרוּחָנִיּוּת וְיִתְרַחֵק הַרְבֵּה יוֹתֵר? זֶהוּ נִסָּיוֹן לֹא פָּשׁוּט כְּלָל וְזוֹ דֻּגְמָה אַחַת מִתּוֹךְ רַבּוֹת, וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת הַהִתְמוֹדְדֻיּוֹת שֶׁעוֹבְרִים יְהוּדִים בַּדּוֹר הַזֶּה.

בְּלִי יֵצֶר הָרָע – אֵין הָעֲבוֹדָה נֶחֱשֶׁבֶת

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר:

“אִם אֵין יֵצֶר הָרָע לָאָדָם אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלָל. וּבִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם, וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ”, רַבֵּנוּ מְגַלֶּה לָנוּ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמִּשָּׁמַיִם מְגָרִים אֶת הַיֵּצֶר הָרָע דַּוְקָא בְּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, וְרַבֵּנוּ מַמְשִׁיךְ: “אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמָה שֶׁמֵּבִיא – לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים – אַף עַל פִּי כֵן הַכֹּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה, מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ – שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע”.

סוֹד עָצוּם וְנוֹרָא מְגַלֶּה לָנוּ כָּאן רַבֵּנוּ; בַּשָּׁמַיִם נֶחֱשֶׁבֶת הַהִתְגַּבְּרוּת הַקְּטַנָּה שֶׁהַיְּהוּדִי מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ – לַמְרוֹת שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הִצְלִיחַ הַיֵּצֶר לְהַפִּילוֹ לַ’עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים’ – יוֹתֵר מֵאִלּוּ הָיָה הַיְּהוּדִי עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע!

לַמְרוֹת שֶׁבַּמַּאֲבָק הַזֶּה, מִי שֶׁגּוֹבֵר עַל פִּי הָרֹב הוּא הַיֵּצֶר, וְהַשְּׁאֵלָה מִזְדַּעֶקֶת מֵאֵלֶיהָ: בּוֹרֵא עוֹלָם, הֲרֵי הַיֵּצֶר מַצְלִיחַ לְהַפִּיל אוֹתִי בְּרֹב הַמִּקְרִים, אָז מַדּוּעַ אַתָּה מְגָרֶה אוֹתוֹ בִּי, מָה הַתּוֹעֶלֶת בְּכָךְ?!

וּבוֹרֵא עוֹלָם מֵשִׁיב: מֹשֶׁה’לֶה, זֶה כְּדַאי עֲבוּרִי. תַּשְׁאִיר לִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, אֲנִי מֵבִין יוֹתֵר טוֹב מִמְּךָ מַהוּ רֶוַח וּמַהוּ הֶפְסֵד. “כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת” – מַסְבִּיר רַבֵּנוּ – “לֹא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ”.

מַהִי הַנַּחַת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר?

אִלּוּ הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ: מַהִי הַנַּחַת רוּחַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? הָיִינוּ אוֹמְרִים: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, כְּשֶׁהֵם אוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת – הֵם מַעֲלִים אֶת הַנַּחַת הֲכִי גְּדוֹלָה, וּלְוַאי הָיִינוּ זוֹכִים לִשְׁמֹעַ אוֹתָם, אֵיזֶה תַּעֲנוּג רוּחָנִי הָיָה זֶה!

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָנוּ: אַתֶּם טוֹעִים וְאֵינְכֶם מְבִינִים מַהִי הַנַּחַת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי, כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ רַק בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁנֶּאֱבָק עִם יִצְרוֹ!

עַל כֵּן” – מְסַכֵּם רַבֵּנוּ – “כָּל מַה שֶּׁהוּא (הַיֵּצֶר) מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר – כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ‘ה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ'” (מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ אוֹת לז, עַל פִּי לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ”ן תִּנְיָנָא מט וְעוֹד).

מַסְקָנַת הַדְּבָרִים הִיא: שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִן הַיֵּצֶר הָרָע, לֹא לְהַסְכִּים לְהִכָּנַע לוֹ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ בְּכָל זֹאת וּמַכְשִׁיל אוֹתְךָ, כָּעֵת מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית שֶׁבַּעֲבוּרָהּ בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם! וְאִם אֵינְךָ מִתְיָאֵשׁ וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ לְהֵאָבֵק, אַתָּה חָשׁוּב וְיָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ לְאֵין עֲרֹךְ!

אִם כֵּן, הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ הוּא הֲכִי חָשׁוּב, כִּי עֲבוּרוֹ בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַדּוֹרוֹת. אֲנַחְנוּ זָכִינוּ וְיָרַדְנוּ לָעוֹלָם בְּדוֹר שֶׁבּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע הִתְפַּתֵּחַ לִמְמַדִּים כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם.

תִּשְׁאֲלוּ, אִם כֵּן מַדּוּעַ הַשֵּׁם לֹא הֵבִיא אֶת כָּל זֹאת מִיָּד בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ אֵלָיו הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלּוּ כְּבָר בְּדוֹר מֻקְדָּם יוֹתֵר?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: אִלּוּ לֹא הָיוּ כָּל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, הַנְּבִיאִים, הַתַּנָּאִים, הָאָמוֹרָאִים, הַגְּאוֹנִים, הַצַּדִּיקִים, לֹא הָיוּ לָנוּ הַכֵּלִים לְהַחֲזִיק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹךְ חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה כְּבֵדָה שֶׁכָּזֹאת.

כָּל הַיְסוֹדוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּסְדוּ הַצַּדִּיקִים בְּכָל הַדּוֹרוֹת, מֻשְׁתָּתִים וּמֻשְׁרָשִׁים בְּתוֹכֵנוּ. אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא נִפֹּל, כִּי הַיֵּצֶר וְחֵילוֹתָיו חֲזָקִים הֵם הַיּוֹם לְאֵין שִׁעוּר, אֲבָל בְּכֹחַ כָּל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת יֵשׁ לָנוּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, לָקוּם לַמְרוֹת הַכֹּל וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בֶּאֱמוּנָתֵנוּ וְיַהֲדוּתֵנוּ.

100% עֲבוֹדַת הַשֵּׁם

לָכֵן, מִצַּד אֶחָד בּוֹרֵא עוֹלָם הוּא שֶׁמֵּבִיא אוֹתָנוּ לְמַצָּב שֶׁנִּתְיָאֵשׁ מִן הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית וְהַפְּרָטִית. מֵאִידָךְ, הוּא שׁוֹלֵחַ לָנוּ אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן וְתַלְמִידוֹ רַבִּי נָתָן, לְחַזֵּק אֶת כָּל הַמְיֹאָשִׁים, וּמֵהַשִּׁלּוּב הַמְנַצֵּחַ הַזֶּה נוֹצָר מוּצָר חָדָשׁ וְנָדִיר: מוּצָר שֶׁהוּא 100% עֲבוֹדַת הַשֵּׁם טְהוֹרָה. בִּלְתִּי לְהַשֵּׁם לְבַדּוֹ, לְלֹא שׁוּם אִינְטֵרֵסִים אִישִׁיִּים.

אַתָּה מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר עַל כָּל הַשָּׁנִים שֶׁטָּרַחְתָּ, כָּל הַמַּאֲמַצִּים הָאַדִּירִים שֶׁהִשְׁקַעְתָּ בִּשְׁבִיל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, וְאַתָּה רוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן הַיֵּצֶר הָרָע ‘חוֹגֵג עָלֶיךָ’, שׁוּם דָּבָר לֹא יָצָא לִכְאוֹרָה מִכָּל הַהִתְאַמְּצֻיּוֹת שֶׁלְּךָ, וְנִרְאֶה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת תַּחַת הַהַגְדָּרָה שֶׁל צַדִּיק וְעוֹבֵד הַשֵּׁם.

מִמֵּילָא, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר לְךָ: סְגֹר אֶת הַבַּסְטָה, בּוֹא אִתִּי וְתֵהָנֶה מֵהָעוֹלָם. הֲרֵי בֵּין כֹּה וָכֹה תִּירַשׁ גֵּיהִנָּם בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב, אִם בִּכְלָל יְקַבְּלוּ אוֹתְךָ שָׁם, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים גְּרוּעִים יוֹתֵר, בּוֹא לְפָחוֹת ‘תַּעֲשֶׂה חַיִּים’ עַד אָז.

כָּךְ אָכֵן סִפְּרוּ לִי בַּחוּרֵי יְשִׁיבוֹת שֶׁחָזְרוּ בִּשְׁאֵלָה ל”ע, שֶׁהַסִּבָּה שֶׁפָּרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הָיְתָה דַּוְקָא דְּרָשׁוֹת הַמּוּסָר שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ בַּיְשִׁיבָה, וְהַדְּרָשׁוֹת שֶׁל שְׁאָר הָרַבָּנִים שֶׁהֵבִיאוּ מִבַּחוּץ. בַּחוּרִים צְעִירִים אֵלּוּ, בְּשִׂיא הַמִּלְחָמוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, שָׁמְעוּ מוּסָר בְּלִי סוֹף, לְלֹא טִפַּת הִתְחַזְּקוּת, וְהִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה שֶׁאֵין לָהֶם כְּבָר מַה לְּהַפְסִיד. בָּנִים לְמִשְׁפָּחוֹת שֶׁל יְרֵאִים וּשְׁלֵמִים, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַחֲסִידִים, נוֹשְׁרִים מֵהַיַּהֲדוּת אַךְ וְרַק בִּגְלַל הַיֵּאוּשׁ.

אֲבָל בּוֹרֵא עוֹלָם בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים שָׁלַח לָנוּ אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי נָתָן, שֶׁמְּגַלִּים לָנוּ שֶׁכָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַיּוֹם, הִיא בְּכַוָּנַת מְכֻוָּן[פ1]  מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם נָפַלְנוּ וְנִכְשַׁלְנוּ, וַאֲפִלּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת אֵין מִסְפָּר, אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁנַּגִּיעַ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת הָאֲמִתִּית – עֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִכְבוֹד הַשֵּׁם נֵטוֹ.

לֹא לְוַתֵּר

רַבִּי נָתָן כּוֹתֵב לִבְנוֹ “בְּרֹב הַדְּבָרִים אַתָּה אָנוּס”[1]. אָמְנָם כָּתוּב “אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ” (בָּבָא קַמָּא כח:), אֲבָל לֹא כָּתוּב שֶׁמִּי שֶׁאָנוּס מֻתָּר לוֹ כְּבָר הַכֹּל.

מֵאִידָךְ, אִם נִכְשַׁלְתָּ בִּגְלַל הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁל הַדּוֹר הַזֶּה, אַל תַּאֲשִׁים אֶת עַצְמְךָ. תַּתְחִיל מֵחָדָשׁ לִשְׁמֹר עַל הָעֵינַיִם. זֶה מַה שֶּׁרוֹצִים מִמְּךָ מִשָּׁמַיִם. אִם הִגַּעְתָּ לֶ’אֱלֹקַי נְצֹר’ בְּסוֹף הַתְּפִלָּה וְרָאִיתָ שֶׁלֹּא כִּוַּנְתָּ בְּכָל הַתְּפִלָּה, אַל תֹּאמַר שֶׁכְּבָר אֵין טַעַם לְכַוֵּן, וְגַם אַל תַּלְקֶה אֶת עַצְמְךָ עַל שֶׁלֹּא כִּוַּנְתָּ, אֶלָּא תֹּאמַר לְפָחוֹת אֶת הַתְּפִלָּה הַזּוֹ בְּכַוָּנָה.

מַטְּרַת כָּל דִּבְרֵי הַהִתְחַזְּקוּת הָאֵלּוּ הֵם לֹא לוֹמַר לָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לִישֹׁן וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּלוּם, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, שֶׁהָאָדָם יִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ, שֶׁלֹּא יְוַתֵּר מֵרֹאשׁ לַבַּעַל-דָּבָר וְיִכָּנַע אֵלָיו לְגַמְרֵי, אֶלָּא יַעֲשֶׂה אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל כָּל עוֹד רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

זוֹ הָעֲבוֹדָה הֲכִי יְקָרָה בְּעֵינֵי הַשֵּׁם. רַק עֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּזוֹ תָּבִיא גְּאֻלָּה, כִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה בְּכֹחַ הַמַּעֲשִׂים, וִיצַפּוּ לַגְּאֻלָּה רַק בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹרֵם לָנוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לִהְיוֹת עֶבֶד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, יִהְיֶה מוּכָן לְעָבְדוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוּכָן לַעֲבֹד אוֹתוֹ לְאַחַר יֵאוּשׁ, לֹא יַחֲזִיק מַעֲמָד. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדוֹן שֶׁקּוֹרֵא לְעַבְדּוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא נִגָּשׁ אֵלָיו, הוּא מְצַוֶּה עָלָיו לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ. אַחֵר כָּךְ שׁוּב קוֹרֵא לוֹ, וְשׁוּב מְשַׁלֵּחַ וּמְגָרֵשׁ אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו. זוֹהִי הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל ה’ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

וְאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִזֶּה שִׂיחָה נָאָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אוֹתְךָ בְּכָל מַצָּב, אָז מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת? מַדּוּעַ שֶׁתְּרַחְקֵנִי מִמְּךָ, הֲרֵי בֵּין כֹּה וָכֹה אַחֲזִיק בְּךָ”.

חֶסֶד וּצְדָקָה הַמְלֻבָּשִׁים בְּמִשְׁפָּט

רַק מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהוֹרִיד אֶת הָעֵינַיִם בָּרְחוֹב גַּם אִם הוּא לֹא יָדוּעַ כְּ”שׁוֹמֵר עֵינַיִם” וְיֵשׁ לוֹ גַּם עָבָר פְּלִילִי בְּנוֹשֵׂא זֶה וְאוּלַי גַּם בַּהוֹוֶה; רַק מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִלְמֹד חֲצִי דַּף גְּמָרָא, אוֹ שׁוּרָה אַחַת, גַּם אִם אֵינוֹ יָדוּעַ כְּ”מַתְמִיד מֻפְלָג” אֶלָּא כְּבַטְלָן וְעַצְלָן; רַק מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהִתְפַּלֵּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִנְעִימָה גַּם הוּא נִמְצָא כָּעֵת בַּ’שְּׁטִיבְּלַאךְ’ וְאֵינוֹ נִמְנֶה בֵּין הָ”עוֹבְדִים” הַגְּדוֹלִים; רַק מִי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לַחֲטֹף עוֹד דָּבָר קָטָן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם גַּם אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא טָס עוֹד מְעַט יְשִׁירוֹת לַגֵּיהִנָּם – רַק אֵלּוּ יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד בַּדּוֹר הַזֶּה!

וְזֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה הַיּוֹם, כִּי הַחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא שֶׁיָּרַד בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אֵינוֹ דָּבָר טִבְעִי, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים מֵאִתָּנוּ מִשָּׁמַיִם הוּא דָּבָר אֶחָד: שֶׁלֹּא נִתְיָאֵשׁ.

שְׁמִירַת עֵינַיִם שֶׁל “שׁוֹמְרֵי עֵינַיִם”; הַתְמָדַת הַתּוֹרָה שֶׁל “מַתְמִידִים” מֻפְלָגִים; תְּפִלָּה שֶׁל “עוֹבְדֵי הַשֵּׁם” גְּדוֹלִים – הָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָמוֹן, אַךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הוּא רוֹצֶה גַּם אֶת הַשְּׁמִירַת עֵינַיִם וְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּהִתְלַהֲבוּת, שֶׁל כָּל הַמְיֹאָשִׁים מִגְּאֻלַּת נַפְשָׁם.

מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מֵאֵלּוּ שֶׁיַּחֲזִיקוּ מַעֲמָד בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – שֶׁיִּתְחַבֵּר לְרַבִּי נַחְמָן וְרַבִּי נָתָן, שֶׁיִּלְמַד ‘מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ’ ‘השפכות[פ2]  הַנֶּפֶשׁ’, ‘עָלִים לִתְרוּפָה’ וְ’לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת’. זוֹהִי הָעֲרֻבָּה הַיְחִידָה לְהַחֲזִיק בִּשְׁמִירַת הַיַּהֲדוּת בַּדּוֹר הַזֶּה, וּבִזְכוּת אֵלּוּ שֶׁיַּחֲזִיקוּ בַּדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, כִּלְשׁוֹן קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן:

“כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא רַק עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‘וּבָא לְצִיּוֹן גֹּאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב’ וְכוּ’, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה הַכֹּל רַק בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה, כִּי הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשָּׁבֵי פֶשַׁע לֹא יִהְיֶה בָּהּ כֹּחַ לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה, רַק ה’ יִתְבָּרַךְ בְּחַסְדּוֹ וְצִדְקָתוֹ יְקָרֵב הַגְּאֻלָּה לְמַעֲנוֹ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַצְּדָקָה וְחֶסֶד כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט, עַל כֵּן הַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּעֲשֹוּ קְצָת תְּשׁוּבָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל בְּנִפְלְאוֹתָיו לְהַלְבִּישׁ הַצְּדָקָה בְּמִשְׁפָּט, וְגַם מְעַט הַתְּשׁוּבָה הַכֹּל מִמֶּנּוּ, עַל יְדֵי בְּחִינַת תּוֹרַת ה’ וּתְפִלַּת ה’ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַכְנִיס בְּלִבָּם לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה’ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְכוּ’ וִיקַבֵּל מְעַט דִּמְעַט תְּשׁוּבָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בְּרָצוֹן בְּאֹפֶן שֶׁיַּלְבִּישׁ בְּנִפְלְאוֹת נִפְלְאוֹתָיו הַצְּדָקָה בְּמִשְׁפָּט וְעַל יְדֵי זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה. וִיקֻיַּם: ‘צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה’, עַל יְדֵי ‘וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה’, כִּי שָׁבֶיהָ לֹא יִהְיֶה כְּדַאי בִּתְשׁוּבָתָם לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה, אַךְ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתָם הַמֻּעָטָה יְעוֹרְרוּ צִדְקָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּלְבִּישָׁהּ בְּמִשְׁפָּט עַד שֶׁיְּקֻיַּם צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן” (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, מַתָּנָה ה’, לג).


[1] עָלִים לִתְרוּפָה, יוֹם ג’ עֵקֶב תר”ג: “אֲבָל זֶה צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם, בִּפְרָט אַתָּה בְּנִי, שֶׁאֵין יוֹדְעִים כְּלָל, וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ. רַק זֶה בָּרוּר וֶאֱמֶת זַךְ וְצָלוּל שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁנַעֲשָׂה עִמְּךָ וְאֵיךְ שֶׁאַתָּה חַיָּב בְּכַמָּה דְּבָרִים, וְאֵיךְ שֶׁאַתָּה אָנוּס הַרְבֵּה בְּרֹב הַדְּבָרִים, וְאֵיךְ שֶׁאַתָּה בְּכַמָּה דְּבָרִים בְּכַמָּה מִצְוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאַתָּה חוֹטֵף בְּחַסְדּוֹ וִישׁוּעָתוֹ הַנִּפְלָאָה בְּכָל יוֹם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ בְּכָל אֵלֶּה”


 [פ1]כך?

 [פ2]השתפכות?