תגידו, עם יד על הלב, מה רוצים מאיתנו?

עומדים להם עם ישראל הקדושים מתחת להר סיני, אחרי שיצאו מסיני באותות ומופתים שהפכו את כל הטבע והשאירו מהממלכה הכי חזקה בעולם בקושי אבק, אחרי שהקב”ה פתח להם את ים סוף ועשה שם חיסול ממוקד למצרים, אחרי מעמד הר סיני שבו שמעו את קול ה’ בעצמו, אחרי שפתח להם שבעה מדורים למעלה ולמטה ואחרי כל זה….. עגל.

כתוב בספרים הקדושים, שבמעמד הר סיני, חזרו כולם למדרגת אדם הראשון לפני החטא, כלומר לא היה להם יצר הרע בכלל ובכל זאת…. עגל.

יודעים מה? עזבו את עם ישראל – הרי אדם הראשון לפני החטא, היה גם הוא במדרגת אדם הראשון לפני החטא, יציר כפיו של הקב”ה בעצמו, קדוש ומבורר עד כדי כך שהמלאכים חשבו שצריך לעבוד אותו.

וגם הוא, באותו יום שבו נברא, חטא, הביא מיתה לעולם ומאז כולנו מנסים לתקן את הבלאגן שהוא עשה.

אז אם אדם הראשון לא עמד בניסיון, ובני ישראל לא עמדו בניסיון, איזה סיכוי יש לנו, בדור כזה עכור וירוד לעמוד במשהו?

על פניו, כולנו אבודים מראש.

גם למשה רבינו עלתה השאלה הזו: הרי מצד אחד, לא יכול להיות שהקב”ה נתן לנו תורה בשביל להכשיל אותנו ומצד שני, לא נראה שיש בכלל אפשרות לקיים אותה בשלמות. אז מה הולך כאן?

עם השאלה הזו, עלה משה רבינו בפעם השניה להר ולאחר שמשך בתפילותיו סליחה וכפרה לכל עם ישראל, ביקשה מהקב”ה בקשה: “וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ” (שמות לג’ יח’).

משה רבינו אומר למעשה לקב”ה: “ריבונו של עולם, הרי כל מה שבראת, בראת לכבודך, ככתוב: “כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו (ישעיהו מג’ ז’)”. אם כן, כיצד נוכל לכבדך? הרי כבר ברור, שלא ניתן לקיים את תורתך בשלמות ושבשר ודם לא יוכל לצאת ידי חובתו בעולם הזה. אז מה עושים? מה כוונתך באמת לאמיתה?”.

מייד מגלה לו הקב”ה 13 מידות של רחמים ורבי נתן מסביר (הלכות ראש חודש הלכה ה’), כי מידות אלה, הן שורש התפילה ומשתלשלות מ- 13 מידות שהתורה נדרשת בהן.

“נכון”, עונה הקב”ה למשה, “לקיים בפועל בשלמות לא תוכלו. אבל זהו עצם העניין – תמיד, בכל מקום, בכל שלב, בכל מדרגה, כל יהודי יכול להתפלל ולבקש לקיים את התורה.

יהיו מצבים שבהם לא תוכלו לקיים, יהיו מצבים שבהם הגשמיות, היצרים, התאוות והשקר של העולם הזה ישטפו אתכם. אבל דע לך משה ודעו כל ישראל, כאשר יהודי מתפלל על קיום התורה, זה קיום התורה בעצמו.

לא ליד, לא בערך ולא בדיעבד אלא כפשוטו.

הרי מה שאתם זוכים לקיים בפועל, זה אני מזכה אתכם. התפקיד שלכם הוא להעלות את הרצונות והכיסופים שלכם, למרות כל ההתנגדות והקשיים. זה מה שאני רוצה מכם – את הלב שלכם.”

ולכן אחי ואהובי, דעו לכם: הרי לכל אחד מאיתנו יש לפחות דבר אחד, שבו אנחנו מרגישים כישלון מוחלט בעבודת ה’. לרובנו, יותר מאחד.

זהו עצם הניסיון שלנו: לא להתייאש, להמשיך להתפלל ולבקש.

כשיהודי ח”ו לא מצליח לשמור שבת ובכל זאת ממשיך לרצות ולבקש את שמירת השבת בתכלית הקדושה, זה נחשב לו למעלה ששמר את השבת. כך כותב רבי נתן ומי יחלוק?

כשיהודי מבקש שמירת העיניים ושמירת הברית, זה נחשב לו ששמר בפועל!

זה לא פוטר אותנו משום דבר – מה שאפשר לעשות עושים ומה שלא?
  לא לוותר לקב”ה! הוא רוצה את התפילות שלנו.