לכל יהודי, יש לפחות דבר אחד, שנראה לו, שהוא לעולם לא יצליח לשנות.
לפחות מלחמה אחת שנראית אבודה, שאין סיכוי, שזו גזירת שמים.
לא משנה כמה נתפלל על זה, נצעק, נבכה, ננסה סגולות, עצות מכל סוג ומכל כיוון,
לכל אחד מאיתנו, נראה שהקב”ה אומר:
“רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה” (דברים ג’ כו’).
איזה שברון לב זה.
והקושי עוד מתגבר כי מחד, באמת אף אחד לא מבטיח לנו שתפילותינו יענו.
הנה אפילו משה רבינו, אדון הנביאים,
לא הצליח לפעול בתפילתו את הדבר שכל הווייתו השתוקקה אליו ביותר.
מאידך, בא רבינו הקדוש וצועק “אין שום יאוש בעולם כלל!”.
וידועה המימרא של רבי נתן: “כל מקום שאני רואה חיסרון,
אני יודע שאו שלא התפללו על זה בכלל, או שלא התפללו על זה מספיק”.
והא קשה על רבינו ורבי נתן, שכן אנו רואים שמשה רבינו לא נענה.
והקושיה הזו, נוקבת עד תהום,
שכן אנחנו חווים אותה בכל נימי נפשנו:
“ריבונו של עולם, אתה שומע אותי בכלל? מדוע אינך עונה לתפילותי?
אינך רוצה בי? האם אני כזה גרוע בעיניך, שאיני ראוי למענה?
האם יש פסול בדבר שאני מבקש?
ריבונו של עולם….. אתה שם?”
חלקנו משתדלים להדחיק אותה ולהרדים את הלב הנשבר שלנו,
מקבלים את המציאות ומפסיקים לבקש.
אחרים נותנים לה לכרסם באמונה ומפנים בליבם מקום ליאוש, לעצבות
ולבסוף לכפירה רח”ל.
ובאמת, אין תירוץ שכלי שיכול לרפא את ליבנו בדבר הזה.
שום פלפול לא יאחה כאן את השבר ויכול מאוד להיות,
שלעולם לא נבין את הסיבה.
ובכל זאת, אפשר לעשות כאן דבר אחר ולהפנות רגע את המבט פנימה.
מדוע ביקש משה רבינו להיכנס לארץ ישראל?
מדוע אנחנו מתפללים ומבקשים מה’ יתברך,
שיעזרנו להתגבר על התאוות והמידות הרעות שלנו?
שיקרב אותנו לעבודתו ויתן לנו חלקנו בתורתו הקדושה?
מה זה אומר עליך, כשאתה עומד בתוך תוקף ההסתרה שבתוך ההסתרה,
כשלבך זועק “כל משבריך וגליך עלי עברו” ומתחנן לפניו שיקרב אותך אליו?
מה זה אומר עליך, שאחרי ששוב נפלת בדבר הזה שנפשך כבר נקעה ממנו,
את מרים עיניים לשמים ואומר: “אבא, אני מצטער, נפלתי, עזור לי לקום.”?
איזו מסירות נפש אתה מגלה בתפילה שלך!
איזו אמונה!
אילו רצונות טובים וכיסופים לקדושה!
איזה אריה אתה! לוחם קודש,
שיודע שאין דבר גדול יותר מלעשות רצון ה’
ולא מוכן לוותר על התכלית שלך!
אתה מבין, אחי היקר?
באותו רגע קטן של הרמת עיניים, אתה הוא לב העולם,
הזועק למעיין החכמה “נא גיוועלד!”
ואתה! כן אתה הוא שמאפשר לכל הבריאה להמשיך להתקיים!
(ראו מעשה משבעה בעטלרז – המעשה של היום השלישי*.
הקב”ה נתן בליבנו את הרצונות והכיסופים כדי שנזעק דייקא!
הגעה לשלמות המעשים אינה תכלית כלל – התפילה היא התכלית,
הבקשה היא התיקון והדרך לתשובה, היא התשובה בעצמה.
רבינו לא אמר שכדי לעשות תשובה, צריכים להיות מושלמים.
הוא אמר רק “בקי ברצוא ובקי בשוב” (ליקוטי מוהר”ן ו’):
כשקשה לך, אז תדע ותאמין שהקב”ה לא עוזב אותך לעולם,
וכשנפתח לך, תזכור שהדרך לא נגמרה. זה הכל!
אדם הראשון, יציר כפיו של הקב”ה נכשל ביום שנברא,
בדבר היחידי שציווה עליו ה’.
בני ישראל חטאו בעגל בעודם עומדים ממש תחת הר סיני.
אז מה אתה רוצה מעצמך?
כשאתה מתפלל, כשאתה מבקש מריבון כל העולמים,
שיקרב אותך אליו, זו היא התכלית בעצמה,
זה קיום התורה וזה קיום כל העולמות כולם.
והרי על מה עיקר המלחמה של הבעל דבר בנו?
להרדים את ליבנו ולייאש אותנו מהתפילה!
אם זה מה שהוא רוצה, אם זו התכלית שלו,
כל מה שאנחנו באמת צריכים כדי לנצח אותו,
זה שוב להרים עיניים ולהגיד:
“אבא, אני כאן”.
לקבלת החיזוק השבועי:
בוואצאפ https://chat.whatsapp.com/Gh8vkRQ2PR9HZftLJ81O9A
