דמיינו לרגע את עצמכם, בטיול מאחד מהרי הארץ, דמיינו את הנופים, את האוויר הצלול, את השקט…
דמיינו את האבנים על השביל ההררי המתפתל.
והנה, מתגלה לעיניכם מראה תמוה:
שם, על הצוק התלול שמתגלה מולכם – יש שם אדם.
נראה שהוא מנסה לטפס במעלה הצוק.
במבט ראשון, נראה לכם, שהוא כנראה טיפש מוחלט,
או לא שפוי בדעתו, שכן ברור לחלוטין,
שהמשימה גדולה עליו בכמה וכמה מידות.
הנה… הוא מנסה לטפס עוד צעד ואז מחליק ונופל
ממש אל התחתית.
אבל רגע, הוא קם שוב, מנסה שוב,
אולי הפעם יצליח?
לא, הנה באה עוד התרסקות.
התקרבו עוד וראו:
“ה’ ירחם! הוא קטוע רגליים!
ומה זה הדבר שהוא סוחב על גבו?
זה נראה כמו שק מלא אבנים כבדות”.
ודאי תשאלו את עצמכם: “מה הוא עושה שם בכלל?”
“מיניין לו הכוחות להמשיך?
ולמה?!
הרי בוודאי ברור גם לו, שעם מגבלות שכאלה,
לעולם לא יצליח להעפיל לראש הצוק.”
“ובכל זאת, איזו נחישות, אילו תעצומות נפש…
נראה שלא משנה כמה פעמים יפול,
הוא ירים את עצמו וימשיך לנסות.
ובוודאי, הקשה מכל – גם בתוכו מתחוללת מלחמה;
גם בו מתעוררות מחשבות שלוחשות לו: “תפסיק,
מה אתה לא רואה שזה לא הולך? מה אתה משוגע?
תוותר…. תתיאש…”.
לכמה הערכה, הערצה וכבוד, ראוי האדם הזה.
כמה השראה הוא בוודאי מעורר באנשים מסביבו,
כמה אהבה הם בוודאי רוחשים לו.
גשו עוד מספר צעדים, התבוננו מקרוב,
עד שתוכלו לזהות את תווי פניו,
עד שתוכלו לראות:
האדם הזה הוא אתם.
אתם שקמים בכל בוקר וממשיכים לטפס על צוק האמת,
שלא מוותרים למרות כל המעברים,
שעושים עוד צעד אחד ואז שוב נופלים.
אתם ששומעים את הקול שלוחש מבפנים:
“תתייאש… תוותרי… זה לא יצליח”.
ואף על פי כן…
זה אתם הראויים לכבוד, לכבוד הנסתר, כבוד ה’,
ששמור למי שהולך בדרכי התשובה.
כמה גבורה יש בכם! כמה נחישות!
כמה דבקות באמת ובתכלית!
אשריכם!
מי כמוכם ראוי לכבוד, להערכה ולאהבת ה’ אליכם.
אבל זה לא רק אתם,
זה גם החבר שלידכם בכולל,
זו גם האשה והילד,
ההורים שלנו
והאיש מהתור במכולת.
זה כל יהודי ויהודיה.
הטוב בעולם הזה, שרוי בהסתרה גדולה.
אבל רבינו מחייב אותנו – להאמין בו, לבקש אותו,
לדרוש אותו בעצמנו ובאחרים.
לראות נשמה ולא גוף,
לדעת שבכל אחד ואחת מאיתנו,
יש חלק אלוקה ממעל.
לקבלת החיזוק השבועי:
בוואצאפ https://chat.whatsapp.com/Gh8vkRQ2PR9HZftLJ81O9A
