“מחק את ההבדלים” – מכירים את המשחק הזה?
אנחנו חלק ממנו, כבר כמה אלפי שנים, רק שאין ספק,
שהוא צבר פופלאריות בשנים האחרונות.
בין אמת ל- “נרטיב”, בין גברים לנשים, בין ישראל לעמים,
בין יום השבת לשאר הימים, בין טרור לצדק,
בין קודש לחול.

החול רוצה שהכל יהיה חול: מילארדים של גרגרים לא מובחנים. הוא עוסק במחיקת ההבדלים וטשטוש הגבולות.
הוא יוצר סופות ששוחקות את גבולות הקודש. הוא עושה את זה בטוענות של חסד – חירות, שיוויון, אהבה ואחווה –
אבל רק כלפי מי שהוא חול כמוהו. הוא לא מסוגל לסבול את הקודש.

מה זה בכלל קודש?
כשאני כותב למישהו הקדשה על ספר, אני הופך אותו לנבדל ומיוחד. כן, יש עוד הרבה עותקים של הספר הזה, אבל העותק הזה, הוא שונה.

ההקדשה מילאה אותו במשמעות אחרת – הוא כבר יותר מרק עוד עותק של הספר, הוא כבר לא “עוד גרגיר של חול”. כלפי חוץ, הוא יראה כמו עוד מיליון עותקים אחרים, אבל מי שפותח, מי שמסתכל בפנים, יודע שהספר הזה, הוא בכלל עניין אחר.

כן, שבת זה “עוד יום” – השמש זורחת ושוקעת, כמו בכל יום אחר. אבל מי שפותח, שנכנס פנימה, מגלה הצצה אל עולם אחר.

כן, ארץ ישראל, היא רק עוד חתיכת אדמה, רק שכל מי שמהלך בה ארבע אמות, מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

כן, הגוף של היהודי עשוי מבשר ודם, ממש כמו יפני, אינדיאני, או סעודי. את הפוטציאל הרוחני, את היכולת להפוך את כל העולם בתפילה, לא רואים מבחוץ.

ויש מפתח אחד לכל הסודות האלה – הוא לא נמצא במעבדות, באוניברסיטאות, או בחברות הטכנולוגיה. הוא מפתח חמקמק, מכייון שבניגוד לתפיסה המערבית לגבי רכישת ידע והבנה של המציאות, לא ניתן להשיג אותו רק באמצעות תצפית על העולם – חייבים להסתכל פנימה. ובכל זאת, המפתח הזה, הוא הדרך היחידה לראות את העולם כפי שהוא באמת לאמיתה. 

קוראים לו אמונה.

בכל פעם שאני, את ואתה מקיימים את רצון ה’, אנחנו מבדילים את עצמנו מהעולם ולכן אנחנו מברכים על המצוות “אשר קדשנו במצוותיו”. בפעולה פשוטה, אנחנו מקדשים, מייחדים ומבדילים את עצמנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה,
משאר העולם.

בברכה פשוטה על כוס מים, אנחנו מעלים את כל המציאות למעלה והמים, הם כבר לא רק מים, הם כלי גשמי למציאות רוחנית.

מה אני אגיד לכם?
איזה כיף להיות יהודי! תראו למה אנחנו זוכים….
אשרינו!

“דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי”
ויקרא ט’ ב’