מסופר על חסיד אחד שהיה עוסק לפרנסתו בשיפוץ וצביעת בתים. כל ששת ימי המעשה, היה מסתובב בבגדי עבודה מלוכלכלים ורק בשבת קודש, כשהיה מגיע לטיש אצל האדמו”ר, היה לובש בגדי שבת נקיים לכבוד ולתפארת.

שבת אחת, הופיע לפתע אצל רבו בבגדי עבודה, מלאי רפש וטיט.

“מה קרה אבריימל’ה?!” התפלא הרב’ה. “מדוע אתה לבוש כך?”
“נמאס לי לשקר”, ענה החסיד. “כל השבוע, אלה הבגדים שאני לובש, זה מי שאני רוב הזמן
והחלטתי לבוא לרב, כמו שאני באמת”.

התבונן בו האדמו”ר במבט נוקב והשיב: “ומי אמר לך, שזה מי שאתה באמת?! אולי אבריימל’ה, שמגיע אלי לטיש, בבגדי שבת נקיים ובחיוך מאיר, זה מי שאתה באמת?”

במעשה הנפלא: “מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו”, מספר לנו רבינו הקדוש, על שני חלקים שיש בכל אחד ואחת מאיתנו: בכולנו יש בן מלך ובכולנו, בן שפחה. שניהם נצרכים ונדרשים לעבודת ה’, רק שהם התחלפו בתפקידים והעבד, הוא המולך.

קל לנו לטעות ולזהות את עצמנו עם “המלך” המדומה הזה, לחשוב שאנחנו זה העבירות, החטאים והפשעים שלנו – “הבגדים הצואים”. 

אבל דוד המלך נתן לנו סימן, שבעזרתו נוכל תמיד לזהות, מי אנחנו באמת: “ואני תפילתי” – האני האמיתי, בן המלך שבי, הוא זה שמתפלל.

עכשיו בואו נראה על מה אנחנו מתפללים:

האם ח”ו אנחנו מתפללים לעבור עבירות? ודאי שלא!

כל יהודי שיודע קצת מהשי”ת ומתורתו, שואף וכוסף לקרבת ה’ ולקיים מצוותיו בשלמות.

נכון, אנחנו מתפללים גם על צרכי הגוף, על פרנסה ועל עניינים גשמיים אחרים ואין בכך שום פסול, שהרי אנו זקוקים גם לכל אלה לעבודתו יתברך. גם את אלה, אנחנו מבקשים לקבל בקדושה ועל דרך האמת לאמיתה.

הרצון שלנו והתפילה שלנו הם מי שאנחנו באמת! 

כמו שאמר שלמה המלך בשיר השירים: “אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ” (שיה”ש א’ ו’) –

כל השחור הזה, זה רק שיזוף וזה יורד בנקל.

אז נכון, החילוף עדיין לא נגמר ובן השפחה מושל בנו ביד רמה, אבל כבר הבטיחה התורה הקדושה:

“כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.” (שמות כא ב’)

בשביעית, בחינת שבת, בחינת הנקודה הפנימית שלנו – הרצונות והכיסופים הטובים שלנו, שם אנחנו יוצאים לחופשי, שם אנחנו מבטאים את מי שאנחנו באמת, רק להרים את הראש לאבא ולומר: “אבא, אני רוצה אותך”, זה כל מה שצריך לעשות ואין ניצחון גדול מזה על היצה”ר.

בע”ה נזכה כולנו בקרוב ממש ליום שכולו שבת, לגמר התיקון של החילוף שיבוא ע”י משיח צדקנו במהרה בימינו. עד אז, כל מה שצריך זה לקיים את דברי רבינו הקדוש: “אין שום יאוש בעולם כלל”.