בטח שלא הקשיבו.

מי רוצה להקשיב למישהו שרק מראה לך כמה רע אתה עושה כל היום?

מי רוצה להקשיב למי שרק מעורר בך רגשות אשמה ובושה?

והעולם נחרב.

“וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'”

(בראשית ה’ כט’).

זה בכלל לא מה שביקשו מנח מעשות.

התפקיד שנועד לנח היה לנחם דור ששקוע בעצבות,

ששקוע בתסכול שנובע מאשליית ה- “כוחי ועוצם ידי”,

ששכח את “תכסיסי המלחמה” האמיתיים: אמונה ותפילה

ונפל לשקר של העולם הזה.

ומה הוא אותו שקר?

המחשבה, שאם ארדוף, אם אתאמץ, אז אוכל בכוחי

לתקן את עצמי ואת העולם הזה.

אבל העולם הזה, בנוי כולו מכלים שבורים

ואף אני בעצמי בכלל זהה.

זה כבר אלפי שנים, שהאנושות מנסה

להפוך את העולם הזה למושלם.

היא מזהה בעיות וחסרונות בבחינת “הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה”

ומנסה לתקן אותם,

אבל אז, מתגלים חסרונות אחרים, המרדף ממשיך עד אינסוף

ו- “אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ” (קהלת רבא א’ יג’).

וכן ברוחניות, כבר ידוע, כי בכל דרגא ודרגא,

מתגבר היצה”ר מחדש, פושט צורה ולובש צורה

ואין נפטרים ממנו כלל.

ועל כן עצם המחשבה על “תיקון החיסרון”,

היא מחשבה חסרת תוחלת והיא עצת היצה”ר,

בבחינת “אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג” (שמות טו’ ט’),

היינו שהיצה”ר, שהוא האויב, מדרבן אותנו לרדוף

אחרי השקר של העולם הזה ומבטיח לנו הבטחות שווא,

שעל ידי זה נשיג איזה דבר בשלמות.

אבל על ידי עצתו זו דייקא,

נוכל לקבל עצת אמת.

מה הוא הדבר שלשמו אנחנו רודפים?

מה הוא הדבר שנפשנו מחפשת ושהיצר

מבטיח לנו אם נלך ח”ו בדרכיו?

כולנו חפצים לחיות בשלווה, בשמחה,

בישוב הדעת ולממש את המשימה,

שלשמה נשלחנו לעולם.

וכבר נתברר לנו, כי לא נוכל לזכות לזה,

על ידי אשליית תיקון החסרונות.

ככל שנתמקד בחושך, החושך יגדל.

ככל שנתמקד ברע, הוא יהפוך לחזות הכל

ורק יחזק את האשליה.

עיקר הדעת, העצה והנחמה,

היא החיפוש אחרי הטוב דייקא.

כי אף על פי שאנו כלים שבורים,

יש בנו ניצוצות של אור אינסוף –

נקודות טובות, שערכן וחשיבותן

עולה לאין שיעור, על כל פגם שיכול להיות.

וזה הוא עיקר חפצו של הקב”ה מאיתנו

ועיקר תיקון חטא אדם הראשון.

כי מאז שאכל אדה”ר מעץ הדעת, התערבבו

הטוב והרע ועל כן עיקר התיקון הוא להפריד ולהעלות

הטוב מתוך הרע דייקא ולא ח”ו לעשות מהרע עיקר.

וזה נעשה ע”י שמחפשים ומבקשים ומוצאים בעצמנו

ובאחרים נקודות טובות, ודייקא עי”ז ניתן לעבור מכף חובה לכף זכות

ולא בשום אופן אחר.

ורק עי”ז נפתח פתח לתשובה מאהבה, ועוונות נהפכים לזכויות,

כי מוציא מתוך הרע את הטוב האמיתי שיש בו (ראו ליקו”מ רפב וכן תורה מ”ח בחלק שני).

וכאשר מתאספות הנקודות הטובות, אזי יכול האדם

לראות את כל הטוב שבו, שהוא התגלות הקב”ה בתוכנו

ויכול להודות ולהלל ולזמר לה’ ע”י שמרגיש בנפשו,

איך הוא עצמו מגלה מלכותו ית’ בעולם.

וזה נעשה על ידי חוסר השלמות דייקא

וכך רצונו ית’ כמו שכתוב:

“הקב”ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר ‘קרוב ה’ לנשברי לב”

(ויקרא רבא ז’),

שעל ידי הלב הנשבר שלנו, אנו מחפשים ומבקשים

ומוצאים את הנקודות הטובות ובכך מקיימים את

תכלית המבוקש ועושים נחת רוח גדולה לפניו.

נמצא שעיקר הנחמה,

היא להפוך עצבות רוח בחינת “עצבון ידינו”,

ללב נשבר וללמד את הדור,

שהתיקון נעשה על ידי שמגדילים ומבררים

את הטוב דייקא.

ועתה נתבונן בעצמנו,

על מה מתמקדת השיחה שלנו עם עצמנו.

האם על :

“למה אני לא מצליח להפסיק?

“למה אני לא עושה יותר?”,

או:

“אילו מחשבות טובות היו לי היום?

אילו רצונות טובים התגלו בי?

מה זכיתי היום לעשות ומה ערכם האמיתי של כל אלה?

(הרבה מאוד מאוד!)”

האם כשאני פונה לילד שלי אני אומר:

“תפסיק לעשות את זה! תראה כמה נזק אתה עושה!

כמה אתה מפריע!”,

או שמא:

“ראיתי שקודם עזרת לאחיך, אפילו שהיית עייף.

תדע לך שזה דבר עצום ואני מעריך את זה מאוד!”.

בכל אחד מאיתנו יש את הכח לנחם, את עצמנו

ואת מי שנמצא תחת המלכות שלנו.

יש לנו את הכוח לגלות מלכותו ית’ בעולם,

על ידי שנחפש, נבקש ובעז”ה גם נמצא,

את כל הנקודות הטובות שנמצאות בתוך ההסתרה

ועי”ז נפתח לעצמנו ולכל העולם פתח לתשובה

ולגאולה שלמה במהרה בימינו אכי”ר.

וכל זה נעשה בכוחו הגדול של זקן דקדושה,

שנתן ונותן בנו דעת אמת, המנחם האמיתי,

שגם עליו נאמר “זה ינחמנו”,

רבנו הקדוש ר’ נחמן בן פייגא, זי”ע ועכי”א.